סיפור לפרשת עקב

"ונתתי עשב… ואכלת ושבעת"

מסע אל הפרנסה: שיעור מחמור

יהודי שבור ורצוץ הגיע אל רבו. הוא סיפר לו על ייסוריו: בכל עסק שבו ניסה את כוחו – נכשל. שערי ההצלחה ננעלו בפניו והוא חי מן היד לפה. הרב הקשיב בסבלנות ואמר לו: "עצתי לך: ביום חמישי הקרוב מתקיים יריד בעיר הסמוכה. לך לשם ותסתכל סביבך".

ליבו של היהודי ניתר משמחה. הוא היה בטוח שהרב צופה עבורו הזדמנות עסקית גדולה. עם תקווה גדולה, הוא הלך אל היריד ההומה, אך שם התאכזב שוב. הוא נדחף ממקום למקום, אף אחד לא התעניין בו או הציע לו עבודה. לבסוף, מצא מפלט בצל העצים, בין הסוסים, שהיו קשורים לעגלות וצווארם עונד שק עם שיבולת שועל.

כשהיריד הסתיים, שב היהודי אל רבו בלב כבד וטרוניה: "רבי, חזרתי בידיים ריקות".

"לא ציפיתי שתעשה שם עסקים", השיב הרב, "אבל אני בטוח שהחכמת. ספר לי, מה ראית שם?"

האיש סיפר במרירות על ההתעלמות ממנו, ואיך מצא את עצמו בין הסוסים. "אכן", אמר הרב, "ניתן ללמוד גם מסוסים, כפי שנאמר 'מלפנו מבהמות ארץ'".

האיש צחק צחוק מריר ואמר: "ראיתי סוסים חכמים וטיפשים. הטיפשים משכו והתייסרו בניסיון להגיע לעשב שמתחת לרגליהם, אף שהחבל הקצר מנע זאת מהם. רק לאחר שהתעייפו, הם נכנעו ואכלו מהשק התלוי על צווארם. לעומתם, החכמים מיד אכלו מהשק וחסכו מעצמם את המאמץ והאכזבה".

"אם כן", אמר הרב בהתלהבות, "האם אתה עדיין אומר שחזרת בידיים ריקות?! זהו בדיוק השיעור שרציתי שתראה. הקדוש ברוך הוא נותן לכל אחד מאיתנו את 'שק שיבולת השועל' שלו – את פרנסתו. רבים כל כך מתאמצים ומושכים לשווא, מנסים להגיע למה שלא שלהם, ובסוף, כולם אוכלים מהשק שתלוי עליהם מלכתחילה. האם לא חבל על המאמץ המיותר?"

היהודי הבין את המסר העמוק: במקום לרדוף אחרי פרנסות שאינן מיועדות לו, עליו להסתכל סביבו, לקבל בהשלמה את מה שהקב"ה זימן לו, ולפעול מתוכו. התובנה הזו שינתה את גישתו ואת חייו.