סיפור לפרשת פנחס

"אשר יצא לפניהם…"

מובא בהקדמת ספר קובץ שיעורים ויש לבאר פירוש "אשר יצא לפניהם" כמסופר על הגאון ר' אלחנן וסרמן הי"ד, שכשפרצה מלחמת העולם השניה, הוא היה בארצות הברית לצורך איסוף ממון לישיבתו הקדושה, וכששמע על המלחמה הודיע למלויו שברצונו לחזור במהירות האפשרית למקום מגוריו בליטא ברנוביץ.

ומלויו שאלו אותו, רבי, הרי מי יודע מה יהיה עם הרבי שם, ובפרט שהצדדים הלוחמים היו ידועים כרוצחים שפלים, ודם יהודי היה הפקר בעיניהם, על כן כדאי שהרבי ישאר עמנו כאן ואנחנו נדאג להביא את משפחתו לכאן ונדאג לו לכל צרכיו.

רבי אלחנן לא הסכים בשום אופן, ואמר להם בתור תפקידי כרב אני חייב להיות עם בני עדתי בשעות טרופות וקשות אלו, הרב הוא אחראי לקהילתו, והוסיף, איך אני יכול להשאיר את קהילתי בעת צרה, הרי אני רבם, ואם לא ישאבו ממני עידוד והתחזקות בשעות קשות אלו, ממי ישאבו…

ואכן קם ונסע לעיירתו כדי להיות עם בני קהילתו עד הרגע האחרון, והוא עלה עמם על המוקד על קידוש ד' הי"ד.

וכה היה המעשה, באמצע לימודם מסכת נדה בישיבה, ביום י"ט תמוז תש"א הגיעו הנאצים ימ"ש להוציאם להורג, כשהוליכום למקום ההרג, רבי אלחנן חיזק את בני עדתו, ודיבר בשקט, תוך מנוחה נפשית כדרכו בקודש, ארשת פניו הביעה רצינות, ובדיבורו לא הרגישו כל נימה פרטית, אף לא נפרד מבנו ר' נפתלי בינוש (שהיה בין הנספים), שיחתו היתה מכוונת לכולם לכלל ישראל.

וכה היו דבריו "במרומים מחשיבים אותנו כצדיקים, כנראה שנבחרנו לכפר בגופותינו על כלל ישראל, אי לזאת אנו צריכים לשוב לד' בתשובה שלימה ומיד… הזמן קצר,

הדרך למבצע התשיעי (מקום הטבח של קדושי סלבודקה, קובנא) קרובה, עלינו לדעת כי קרבנותינו יעלו יותר לרצון על ידי התשובה, ועל ידי כן נציל את חייהם של אחינו ואחיותינו באמריקה… שלא תעלה ברעיוננו איזו שהיא מחשבת פסול ח"ו, שהיא כפיגול ופוסלת את הקרבן, אנו מקיימים עתה את המצוה הכי גדולה באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה", האש היוקדת את גופתנו היא האש שתחזור ותקים מחדש את בית ישראל". "