סיפור לפרשת צו

"כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו"

בהלה אחזה בה, העוף שטרחה וקנתה לסעודת שבת מצאה בו 'שאלה', שאלה שייתכן ותגרום לפסילת העוף. משופעת באמצעים ודאי שלא הייתה, ועד שהשיגה בדי עמל קניית עוף בודד זה חששה שכעת תאלץ להשליכו לאשפה.

מבוהלת שלחה את ילדה לשאול את שכנה הנערץ 'הגאון מוילנא', הגאון הסתכל בעוף, הפך ומישש, והכריע בכאב, "העוף אסור באכילה".

הילד שב הבייתה, וחשש מלספר לה את תשובתו של הגאון, ולכן יצא לחצר ונעלם.

האישה כשראתה את העוף במטבח ביתה, הסיקה שהגאון כנראה לא יכול כעת לענות, ולכן רצה בעצמה לרב העיירה.

רב העיירה, אחר בדיקה הכריע, "העוף כשר, שיהיה לעונג שבת".

האישה שבה לבית כשהיא שמחה ומיהרה להכין את סעודת השבת.

כששב הילד ממשחקיו והריח את ריח העוף, רץ למטבח וראה את אימו מבשלת את העוף בשמחה, תוך כדי תיבלון העוף אמרה האמא לילד "לא נורא ילדי, שהגאון לא ענה לך, הרב אמר שהעוף כשר".

פני הילד חוורו. לא ציפה לכך.

הפנתה האם את פניה לילד למול השקט שלו, ושאלה מדוע הוא כה חיוור?

הילד התקשה לענות, וכשאזר אומץ נפלטו מפיו המילים " א..ב.ל הגאון אמ..ר שהעו…ף ל…א כ..ש.ר."

ידי האם קפאו, "אתה שאלת את הגאון?"

"כן, אמא".

"והגאון הטריף את העוף?"

כן, אמא".

האמא רצה כל עוד רוחה בה לרב העיירה, כשהיא מבוהלת, אין זה דבר של מה בכך, הכלים, הסירים, האוכל לשבת…

כשהרב שמע את סיפורה, הרגיעה ופנה אליה, "אל דאגה ביתי, העוף כשר כמו שהוריתי, ולא זו בלבד, אלא אני והגאון יחד נבוא לביתך בליל שבת לטעום מהעוף. למען הסר חשש".

לא מאמינה רצה האם לביתה ובישרה על האורחים החשובים.

הרב פנה אל בית הגאון, סיפר לו את המעשה, וסיים "למען חזק את מעמד הרב, אבקשך אם תוכל לבוא עימי לאכול, למען הסר ספק מליבות האנשים".

הגאון בענוותנו הגדולה הסכים מיד.

ליל שבת, הבית אור יקרות, סביב השולחן יושבים כל בני הבית, ובראש השולחן שני גדולי עולם הגאון מוילנא ורב העיירה.

מצעדים נרגשים מיהרה האישה להביא את המנה העיקרית, סלע המחלוקת, את סיר העוף.

בדרכה את השולחן, מרוב התרגשות מהמעמד והאורחים הנכבדים נתקלה האישה במנורה הגדולה שתלויה מעל השולחן ואשר הייתה מלאה עד אפס מקום בנרות חלב להאיר את שולחן השבת ולכבודה של תורה.

כתוצאה מההיתקלות, נהפכה המנורה וכל נרות החלב נפלו אל תוך סיר העוף.

כעת, היה הסיר כולו אסור באכילה לחלוטין. הלוא כל חלב לא תאכלו, זה ודאי.

פני האישה חוורו מסיד. הרב פנה אל הגאון נישק את ידו "כעת מוכח שגם בשמיים מסכימים עמכם", וביקש את סליחתו.