סיפור לפרשת שופטים
"ושפטו את העם משפט צדק"
פקחותם של גדולי ישראל לדורותיהם, היוותה כר פורה לקידוש ה' והתפעלות רבתי בקרב אומות העומם לגלותיהם.
הג"ר רבי אליהו חיים מייזל זצ"ל, נחשב בדורו לחכם וחריף שה' עימו בכל מקום.
גוי מתושבי לודז' נכנס בפנים נפולות לבית הרב, וביקש לפוגשו בארבע עיניים.
מתוך בכי סיפר הגוי כי מטמון עצום של כסף שהטמין במרתפו נגנב, ואין איש יודע על מה והמשטרה הרימה ידיה מלמצוא את הגנב.
רבי אליהו חיים הרגיש היטב בצערו של אותו הגוי, ושאלו האם הוא חושד במישהו מסויים שיכל לגעת בכספו.
הגוי הרגיש נבוך לענות לשאלה, אולם לאחר שהרב זירזו לענות, אמר בעיניים מושפלות כי הוא חושד ביהודי שגר בשכנותו, שכן הלה הינו איש עני ואביון, ולפתע בשבועות האחרונים התחיל לנהוג ברחבות מופגנת, קנה בגדים חדשים לכל בני הבית, מזון שמעולם לא קנה כמותו החל לעלות על שולחנו וכן הלאה.
"האם הלכת לשאול אותו מהיכן כספו"? הגוי ענה כי אכן שאל את היהודי, שסיפר כי קיבל ירושה מקרוב משפחה שנפטר בצרפת ללא משפחה, וכמובן הכחיש כל קשר לכסף שנעלם. רבי אליהו חיים שצערו של הגוי נגע לליבו, אמר לו כי ישוב אליו למחרת, ועד אז ינסה למצוא פתרון מתאים.
משיצא הגוי קרא לשמשו וציווה עליו לקרוא ליהודי שגר בשכנותו של הגוי.
אחד ממקורביו של הרב ששהה אותה שעה בבית, טען כנגד הרב כי אל לו להיכנס לסיפור זה: "הגוי שהיה פה זה עתה אומנם לא מוכר כרשע באופן מיוחד, אולם גם בין אוהבי ישראל אינו נמנה. להתאמץ בשבילו, ועוד לחשוד עבורו ביהודי כשר, זהו דבר מופרך לחלוטין".
הרב התעלם מהדברים, ודרש מהשמש ללכת במהירות ולקרוא ליהודי המדובר.
משנכנס היהודי לרב קיבלו הרב בחיוך ואמר לו כי שמע שהתעשר לפתע, ואם נכון הוא הדבר אזי מדוע לא נכנס עד עתה להרים צדקה לעניי העיר כדרכם של הגבירים. היהודי לרגע הובך, אך התעשת במהירות, ואמר כי אכן טרם התרגל להנהגות של אדם עשיר אולם כמובן שניתן לתקן זאת ברגע זה, והוציא מכיסו סכום כסף גדול, והניח על השולחן.
הרב החל בעדינות לתחקר אותו בקשר לירושה שקיבל, והבין מיד כי הכל שקר, וכי אין שום ירושה כלל. "אני מודה לך על התרומה הנכבדה אולם אתה מבין כי אין לי שום עניין להסתבך כמוך עם הממשלה בעוון החזקת כסף מזויף, שהינו עוון חמור ביותר". האיש החוויר ותלה ברב עיניים שואלות.
הרב הוסיף ואמר כי שמע כי הממשלה שמעה על התעשרותו הפתאומית, בדקה ומצאה כי כל כספו מזויף ומן הסתם תיכף יעצרו אותו וסופו מי ישורנו. "דע לך כי קראתיך לשם כך, על מנת להזהירך כי הדברים ידועים ומפורסמים".
היהודי ההמום התחיל לגמגם – בלחש, בקול רועד, סיפר לרב כי כל הירושה הינה המצאה, וכי את הכסף מצא במקרה במרתף של שכנו הגוי וכי לא ידע כי גוי זה עוסק בזיוף כספים, וכעת שהסתבך מבקש הוא עצה מהרב כיצד להיחלץ מן המיצר.
הרב אמר לו לרוץ לביתו ולהביא מיד לביתו את כל הכסף עד לפרוטה האחרונה. היהודי חזר מתנשף תוך דקות ספורות, כשכל הכסף בידיו. "עכשיו את הכסף, שאינו מזויף כלל, נחזיר לשכנך, ואתה תלמד מכאן ולהבא כי אין בשום אופן לגעת בדבר שאינו שלך"
