פרשת אמור – ברסלב
שביבי אש שלהבת יה, ממעיינו של רבינו הקדוש והנורא רבינו נחמן מברסלב,
דברי התחזקות עד לליבו של עולם עפ"י פרשתינו
"וכל זר לא יאכל קודש"
כל זמן שאין האדם זוכה לשבר את היצר הרע והמניעות והעיכובים מעבודת השם יתברך עד שיזכה לעבודה תמה כראוי ולעשות מצות ומעשים טובים בשמחה בתכלית השלמות כראוי, שעל ידי זה זוכה לתקן המסדר והמיישב את המוחין ולהשיג על ידי זה את אור האין סוף בבחינת 'מטי ולא מטי'.
וכל זמן שלא זכה לזה, אזי אינו רשאי לכנוס לשום השגה ולא לשום חקירה בידיעתו יתברך, כי עליו נאמר: "וכל זר לא יאכל קודש", וכל ההשגות הם אצלו בבחינת "מה למעלה ומה למטה" ובחינת "במופלא ממך אל תדרוש".
ואם ירצה להתחכם בידיעת אלקותו יתברך ודרכיו הנפלאים על ידי חכמתו ושכלו, בודאי יקלקל ויפגום הרבה ויוכל ליפול, חס ושלום, בכפירות ואפיקורסות גדול, ועליו נאמר: "חכמתך ודעתך היא שובבתך", כי מאחר שלא זכה למעשים טובים ולא תיקן המסדר והמיישב, על כן אין לו שום כלי עדין לקבל הדעת הקדושה, על כן צריך לסמוך רק על אמונה לבד, ולילך בעקבות אבותינו הקדושים ובעקבות הצדיקים אמתיים בלי שום חקירה כלל.
(עפ"י ליקוטי הלכות, יורה דעה, הכשר כלים ג,א)
"אותו ואת בנו"
אמרו רבותינו ז"ל: "כי הגדיל לעשות" (יואל ב,כ) שהיצר הרע פשט ידו בגדולים.
כי כן הוא על פי רוב, שבכל דבר שיש בו טוב גדול במעלה ביותר, אזי הסטרא אחרא מתגברת על הטוב הזה לכבוש אותו בגלות יותר, וחושבים מחשבות ועצות עמוקות איך להעלים את הטוב הזה, ועל ידי זה מכניסים אותו לתוך עומק מחשבתם.
רק אף על פי כן "ואתה מרום לעולם ה'", כי לפעמים יצא הטוב על ידי זה דייקא מעומק גלותו, כי מאחר שמכניסים אותו לתוך עומק מחשבתם שמשם נמשך טיפת ההולדה, על ידי זה יוצא הטוב בזרע הילודים.
וזה בחינת החילוק שבין בהמה לחיה, כי בבהמות מלובש טוב גדול ביותר, ועל כן עולים לריח ניחוח על ידי הקרבנות, ודייקא מחמת זה מתגברת הסטרא אחרא ורוח הבהמיות עליהם ביותר ועל כן תנועתם כבדה ביותר, ועל כן דמן אין טעון כיסוי וחלבם אסור.
מה שאין כן בחיות, שאין מלובש בהן טוב גדול כל כך, ועל כן ניכר בהם דייקא החיות ביותר, כי הם קלי התנופה מחמת שאין הסטרא אחרא מתגברת כל כך להעלים חיותם וטובם, ועל כן חלבם מותר ודמם טעון כסוי.
ועל- כן "אותו ואת בנו" נוהג גם כן רק בבהמות ולא בחיות, כי הבהמות, מחמת שהסטרא אחרא מתגברת מאד על הטוב שבהם, על כן כל תיקונם על ידי זרע הילודים, היינו על ידי הוולדות שיצאו מהם לדור ודור עד שיבוא משיח, שאז יתתקן בשלמות כל הטוב שהיה כבוש בהם.
ועל כן כמה מצות נוהגות בוולדי הבהמות, מה שאין כן בחיות. ומחמת שתיקון ובירור הטוב שבהם הוא על ידי הולדה שלהם מדור לדור, על כן אסור לשחטם אותו ואת בנו ביום אחד, מה שאין כן החיות, [ש]אין הבירור שלהם תלוי בבירור וולדותיהם, ואין להם שום שייכות עם הוולדות לענין בירור הטוב שבהם, על כן אין בהם איסור אותו ואת בנו.
(עפ"י ליקוטי הלכות, יורה דעה, סימני בהמה וחיה טהורה, ד,לא)
