פרשת בהר
דיני שמיטה ויובל: בפרשה מוצגים דיני שנת השמיטה ושנת היובל. בשנת השמיטה, השביעית במחזור של שבע שנים, האדמה נחה ולא נעבדת. אין לזרוע, לקצור או לאסוף את יבול הארץ, והיבול הוא מופקר לכן, התורה מבטיחה ברכה מיוחדת שתאפשר לעם ישראל להתפרנס מיבול שנה אחת לשלוש שנים.
לאחר שבע מחזורים של שבע שנים, חוגגים את שנת היובל, השנה החמישית עשרה.
ביובל, כל העבדים העבריים משתחררים, וכל השדות שנמכרו חוזרים לבעליהם המקוריים. שנת היובל מצוינת בתקיעת שופר ביום הכיפורים.
דיני מכירת רכוש: כאשר אדם מוכר שדה, עליו לחשב כמה שנים יחלפו עד ליובל ולדרוש סכום הגון.
בתים שנמכרו בעיר מוקפת חומה יכולים להירכש בחזרה תוך שנה, אחרת הם נשארים עם הקונה גם ביובל. בתים בערים שאינן מוקפות חומה יכולים להירכש בחזרה בכל עת, ואם לא ירכשו, הם חוזרים למוכר ביובל.
דיני עבד עברי ועבד נוכרי: אדם שירד מנכסיו ומכר את עצמו כעבד עברי, על האדון להתייחס אליו כשכיר ולא כעבד, והוא ישתחרר לאחר שש שנים או ביובל. לעומת זאת, עבד נוכרי יכול להירכש לעולם ולהיעבר בירושה.
הוראות נוספות: הפרשה מסיימת עם הוראות לסייע לאדם שירד מנכסיו, למצוא לו עבודה ולהלוות לו כספים בלי ריבית. כמו כן, יש מוזכר האיסור עבודת אלילים, שמירת השבת וקדושת המקדש.