פרשת השבוע – פרשת בחוקותי

הרצון המעשי

שואל הרה"ק ר' לוי יצחק מברדישטוב זיע"א, שלכאורה נראה שיש בפסוק יתור לשון, שהיה צריך לכתוב אם את מצוותי תשמרו, וה"בחוקותי תלכו, ועשיתם אותם", הוא מיותר.

ומתרץ, שהתורה הסתירה כאן סוד נפלא, שאדם שעולה מדרגה לדרגה ואינו נח, אלא רוצה בכל עת את ה', נקרא בשם "מהלך", על שם שבכל עת הולך מדרגה לדרגה.

וזה מה שאמרה התורה "אם בחוקותי תלכו", שאם תהיו דבוקים כל עת בחוקותי, שהרצון שלכם יהיה דבוק בה' וברצונו, אז תזכו להיות הולכים מדרגה לדרגה.

"ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם", תשמרו זה מלשון "ואביו שמר את הדבר", שמר משמעותו זכר במחשבתו, וכן כאן את מצוותי תשמרו פירושו תחשבו, שתחשבו לעשות מצוות מרוב הדבקות בה' ורצונו.

ואזי תזכו ל"ועשיתם אותם", שהרצון נחשב כעשיה, ש"חשב לעשות מצווה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה", וזה מרוב התשוקה והרצון אליו יתברך.

כי באמת מה הפשט "מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה", והלוא לא עשאה?

אלא הפשט, שאיך הגיע למצב שרצה לעשות מצווה, מרוב רצונו ותשוקתו לה', שמרוב שרצה את ה' רצה לקיים מצווה, ולכן בזכות רצונו זה זוכה שמעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.

להתענג וגם לא

"אם בחוקותי תלכו, וכו', ולא תגעל נפשי אתכם".

שואלים המפרשים, מה כוונת התורה, שאם תעשו את רצון ה', אזי תזכו להרבה ברכות ושפע משמים, וגם לא תגעל נפשי אתכם…

מה הפירוש, ודאי שאם הולכים ברצון ה', ומקבלים ברכה ושפע, לא יגעל ה' יתברך מאיתנו, ואם כן מה פירוש הברכה לא תגעל נפשי אתכם?

אומר הרה"ק צבי אלימלך מדינוב זיע"א, בספרו הקדוש אגרא דכלה, שבמתן תורה כתוב שכל ישראל מתו מרוב דבקות בה', ומרוב הגילוי שהיה להם לא יכלו לשאת את שפלות העולם וגופם, ופרחה מהם הנשמה ונותרו פגרים מתים.

וזה מה שהתורה ברכה את בני ישראל כאן, שאם תעשו את רצון ה', אזי תזכו לרוב נועם ה', ונשמתכם תתענג על ה', אבל לא תגעל נפשי אתכם, שלמרות כל הדבקות וקרבת ה', הנפש האלוקית שנתן ה' באדם לא תגעל בגופו, ותוכל לשאת את גופו ולא ימות.

ומוסיף לבאר שזה דרך היהודי בעבודתו את קונו, בדרך הרצוא והשוב, שלעיתים חש את קרבת ה' ואורו, ולעיתים נחשך שמים בעדו, והמטרה בכך היא כנ"ל, שבשביל שאדם יוכל לשאת את העונג שבגילוי אור ה', מוכרח להתרחק מעט מאור ה' לעיתים על מנת שלא תפרח נשמתו מגופו מרוב אור ונועם.

ולא תגעל אתכם

"ורדפתם את, וכו', ולא תגעל, וכו', ונסו, וכו' ואין רודף".

אומר החתם סופר הקדוש, שחז"ל אומרים שהאלוקים יבקש את הנרדף אפילו צדיק רודף רשע, ואם כן גם כשישראל ירדפו את אויביהם, ח"ו, ה' לא יהיה עימם אלא עם הנרדפים, ואיך ברכה התורה את ישראל שירדוף מכם אחד מאה וכו', הלוא אלוקים לא יהיה איתם.

ומתרץ שלכן ברכה התורה את ישראל שלא תגעל נפשי אתכם, שלמרות שאתם תהיו רודפים ה' לא יגעל בכם, אלא יהיה עם ישראל.

ואם כן, ממשיך החתם סופר ושואל, גם בקללות כשישראל ינוסו יש בכך מעט ברכה, שה' יהיה עימם מחמת שהם נרדפים והאלוקים יבקש את הנרדף.

ומתרץ, שלכן אמרה התורה "ונסתם ואין רודף", שלמרות שתנוסו לא תחשבו לנרדפים, כי אין אחריכם רודף, ולכן ה' לא יהיה עימכם.