פרשת וארא – ברסלב
שביבי תקווה ממעיין רביה"ק מברסלב זיע"א
"ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים"
"אמרו ליה יוחנא וממרא [מנהיגי הכישופים של מצרים] למשה: 'תבן אתה מכניס לעפריים?!' אמר להו: 'למתא ירקא – ירקא שקול' " (גמרא)
עיקר מטרת יצר הרע היא להכניס רפיון וייאוש בלב האדם, על מנת שלא ינסה ולא יטרח למצוא פתח להתעלות ולהיטהר, באומרו: 'אתה כל כך רחוק מעבודת ה', אין לך כבר סיכוי להיות עבד ה' באמת'.
אבל הצדיקים מורים שלא נשמע לו, אלא נשתדל בכל תחבולות לעשות את אשר בכוחנו, להרבות בדיבורים של תורה ותפלה, עד שנזכה אפילו להשיג את עומק התורה.
וזה שאמרו המכשפים למשה: "תבן אתה מכניס לעפריים?!"– תבונת התורה אתה מכניס בעפר?! כלומר, בדרגה הרוחנית הפחותה שבה ישראל משולים לעפר?
אך משה רבינו השיב, שעל ידי "אמרי אינשי", על ידי אמירות דקדושה – תורה ותפילה, אפשר לזכות לתשובה שלימה, לתשובת המשקל.
"ירקא שקול" רומז לתשובה (כמבואר בהקדמת תיקוני זוהר), שכן אדם בכל מצב נחות שלא יהיה יכול לפעול על ידי דיבורו גדולות ונצורות.
(ליקוטי מוהר"ן ח"א, יא)
"וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי"
"מלאכי השרת" (מכילתא ט).
הקב"ה מנהל את עולמינו על ידי מלאכים. כמאמר חז"ל: "אין לך כל עשב מלמטה שאין לו מלאך מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל", (בראשית רבא י).
אבל כשגוברים העוונות ח"ו, אזי הקב"ה מסתיר את השגחתו ונחלש כוחם של המלאכים הממונים על קיום ההשגחה ואת מקומם תופסים כוחות טבע כביכול.
לכן כשיצאו בני ישראל ממצרים נאמר עליהם "והוצאתי את צבאותי" – שגם המלאכים 'נגאלו' מן הגלות, שכן גלות מצרים התבטאה בעיקר בהסתרת ההשגחה, אבל כשנגאלו ישראל ממצרים הם חזו עין בעין בניסים ובמופתים, גילוי ההשגחה, שהוא גאולתם של מלאכי השרת.
(ליקוטי מוהר"ן ח"ב ה)
