פרשת חוקת – ברסלב

"ויך את הסלע במטהו פעמיים"

אסור לדחוק את השעה, לרצות שכל מבוקשו יינתן לו מיד, כמו שאמרו חז"ל כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו.

כך הדבר אפילו ברוחניות, אמנם צריך להזדרז מאוד בעבודת ה', ולדעת ש"אם לא עכשיו אימתי", אבל חייב גם לדעת להמתין, לצפות הרבה, כי אי אפשר לזכות לעבדות ה' בשלמות בבת-אחת. ויש להתאזר בסבלנות, לבקש ולהתחנן לצפות ולחכות אפילו זמן רב, עד שהקב"ה ירחם עליו, ויזכה אותו להגיע למדרגה הרוחנית הנעלית.

וכשמתפללים ומבקשים מהשי"ת בקשה גשמית או רוחנית, גם אז אסור לדחוק את השעה, ואין לתבוע שהקב"ה ימלא דווקא את בקשתו מיד, אלא יבקש בתחנונים כעני העומד בפתח.

וזו הייתה הטעות, בכך שהכה משה רבינו את הסלע, כי משה רבינו היה צריך להמשיך מים לעם ישראל, ואין מים אלא תורה, שרצה להמשיך חידושי תורה, להחיות את הצימאון הרוחני של בני ישראל, אך הוא המשיך את המים האלו על ידי "הכאה בסלע" כלומר שדרש זאת בתוקף כמו אדם שלוקח בחזקה במקום שיבקש ברחמים ובתחנונים, כמו שאכן נצטווה "ודברתם אל הסלע".

"והוציא אותה אל מחוץ למחנה"

פרה כל מעשיה בחוץ שזה בחינת מה שהצדיק מתבטל לפעמים מן התורה ויוצא מבית קדושתו, ומדבר עם העולם בעסקי חול ובזה דייקא הוא מקרבם להשם יתברך.

הצדיק האמת, אפילו בשעה שבטל מן התורה, מחיה עצמו עם התורה הנעלמת וכו', וזהו בחינת פרה שכל מעשיה בחוץ, בחינת ביטולה של תורה שהיא בחינת תורה הנעלמת.

כי פרה אדומה נעלם מעין כל כמו שכתוב אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, בחינת התורה הנעלמת.

ועל כן הפרה מטהרת מטומאת מת שהוא ראש לכל הטומאות, כי הוא אבי אבות הטומאה שזהו בחינת עמלק שהוא זוהמת הנחש שהביא מיתה לעולם, שהוא בחינת תאות ניאוף שהוא סטרא דמותא כמו שכתוב" ואחריתה דרכי מוות" וכמו שכתוב "מוצא אני מר ממות את האשה וכו"'.

ועל כן פרה מטהרת טמאים ומטמאה טהורים, כי הצדיק כשמבטל עצמו מן התורה, שעל ידי זה מחיה כל הפשוטים וכל הרחוקים, ומטהר אותם מטומאתם הגדולה, אבל אצל הצדיק הוא בחינת ביטול מן התורה ונקרא אצלו ירידה וטומאה קצת לפי ערך גודל קדושתו בעת שדבוק בהתורה.

וזהו בחינת פרה שהוא בחינת ביטולה של תורה של הצדיק האמת שהוא מטמא טהורים ומטהר טמאים. כי אצל הצדיק נחשב זה הביטול לבחינת טומאה קצת לפי שעה ואחר כך מטהר עצמו מיד.

כי הטומאה שהפרה מטמאה את העוסקים בה הוא רק לפי שעה עד הערב אבל הוא מטהר את הטמאים בטומאה גדולה מאד שהוא טומאת מת שהוא טומאה חמורה, והוא מטהר אותם לעולם על ידי בחינת פרה שמעשיה בחוץ שהוא בחינת ביטולה של תורה זהו קיומה.