פרשת לך – לך

פרשת לך-לך היא אחת הפרשות המרכזיות בספר בראשית,

ופותחת את סיפורו של אברהם אבינו, אבי האומה הישראלית.

להלן סיכום מפורט לפי רצף האירועים והנושאים המרכזיים:

️ קריאת ה' לאברהם – "לך לך"

הפרשה נפתחת בציווי האלוקי לאברם:

"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך."

אברם נדרש לעזוב את חרן וללכת אל ארץ לא נודעת, מתוך אמונה מוחלטת בה’. בתמורה, מבטיח לו ה’:

• להפכו לגוי גדול,
• לברכו ולגדל שמו,
• וברכתו תעבור לכל משפחות האדמה.

אברם יוצא עם שרי אשתו ולוט בן אחיו, ורכושם הרב, ונוסע אל ארץ כנען. שם הוא עובר בשכם ובאלון מורה, וה’ מתגלה אליו ומבטיח:

“לזרעך אתן את הארץ הזאת.”
אברם בונה מזבח וממשיך דרומה – לבית אל ולנגב.

 הרעב בירידה מצרימה

בארץ כנען פורץ רעב, ואברם יורד עם שרי למצרים.
מפני יופייה של שרי הוא חושש שייהרגוהו כדי לקחתה, ולכן מציג אותה כאחותו.
ואכן, שרי נלקחת לבית פרעה, אך ה’ נוגע בפרעה ובאנשיו במכות קשות.
פרעה מבין את האמת, נוזף באברם ומשלח אותו ואת שרי עם רכוש רב.

 הפרידה מלוט

אברם חוזר לארץ כנען, עשיר במקנה, בכסף ובזהב. גם לוט עמו, וגם לו יש מקנה רב.
מריבות מתעוררות בין רועי אברם לרועי לוט.
אברם מציע פרידה בשלום:

“אם השמאל ואימנה, ואם הימין ואשמאילה.”

לוט בוחר לגור בכיכר הירדן, סמוך לסדום, "כי כלה משקה כגן ה’".
לאחר הפרידה ה’ מברך את אברם שוב: כל הארץ אשר הוא רואה תינתן לו ולזרעו לנצח, וזרעו יהיה "כעפר הארץ".
אברם מתיישב באלוני ממרא בחברון, ובונה שם מזבח לה’.

️ מלחמת ארבעת המלכים נגד החמישה

באותה תקופה פורצת מלחמה בין ארבעה מלכים בראשות כדרלעומר לבין חמישה מלכים ממישור הירדן, ובהם מלך סדום.
לוט נשבה במלחמה, ואברם יוצא בראש אנשיו להצילו.
הוא מביס את המלכים ומחזיר את השלל ואת לוט.
בדרכו פוגש את מלכי-צדק מלך שלם (ירושלים), כהן לא-ל עליון, המברך את אברם.
מלך סדום מבקש את עמו בחזרה, אך אברם מסרב לקחת אפילו "מחוט ועד שרוך נעל", כדי שלא ייאמר "אני העשרתי את אברם".

 ברית בין הבתרים

ה’ מתגלה שוב אל אברם ומבטיח לו שזרעו ירבה “ככוכבי השמים”.
אברם שואל: “במה אדע כי אירשנה?”
ה’ כורת עמו ברית בין הבתרים, ובה נודע:

• זרעו ייגור בארץ לא להם 400 שנה,
• יעבודו ויענו אותם,
• אך יצאו ברכוש גדול וישובו לארץ.
  נאמר לו גם שהאֱמורי עוד לא השלים את עוונו, ולכן הירושה תתרחש רק בעתיד.

 הגר וישמעאל

שרי, עקרה, מציעה לאברם לשאת את שפחתה הגר.
הגר הרה ומזלזלת בגבירתה; שרי מענישה אותה, והגר בורחת.
מלאך ה’ נגלה אליה ומבטיח לה שמה ייקרא ישמעאל, וזרעה ירבה מאוד.
הגר שבה ויולדת את ישמעאל לאברם, בהיותו בן 86.

️ ברית המילה והבטחת יצחק

כאשר אברם בן 99, ה’ מתגלה אליו שוב ומכריז:

“אני-אל שדי; התהלך לפני והיה תמים.”

נכרתת ברית המילה – אות בין ה’ לאברהם ולזרעו לדורות.
שמו משתנה לאברהם (“אב המון גויים”), ושרי לשמה שרה.
ה’ מבטיח כי שרה תלד בן בשם יצחק, שימשיך את הברית.
אברהם צוחק בתמיהה, מבקש גם ברכה לישמעאל, וה’ נענה – אך הברית תעבור דרך יצחק.
אברהם מל את עצמו, את ישמעאל, ואת כל אנשי ביתו באותו היום.