פרשת נח – חלק ב'
פרשת נח בחלקה השני, מספרת על התחדשות האדם על פני האדמה, וסיפור 'מגדל בבל'
- הברית והחוקים החדשים
אלוהים מברך את נח ואת בניו בברכת "פרו ורבו ומלאו את הארץ", ומכונן סדר עולמי חדש:
- מורא אדם על החיות: האדם יטיל פחד על בעלי החיים.
- היתר אכילת בשר: בפעם הראשונה, האדם מורשה לאכול בשר, אך באיסור חמור: "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" (איסור אבר מן החי).
- איסור רצח: אלוהים מדגיש את חומרת הרצח ("שופך דם האדם באדם דמו יישפך"), כיוון שהאדם נברא "בצלם אלוהים".
- שבע מצוות בני נח: מצוות אלו, יחד עם מצוות קודמות (כמו איסור עבודה זרה, גילוי עריות, גזל וברכת ה'), מהוות את הבסיס למה שחז"ל יגדירו כ"שבע מצוות בני נח" – החוקים האוניברסליים לכלל האנושות.
ברית הקשת
אלוהים כורת ברית רשמית עם נח, בניו, ועם כל בעלי החיים לדורותם, שלעולם לא יהיה עוד מבול שישחית את הארץ.
- אות הברית: הסימן הנצחי לברית זו הוא הקשת בענן.
- דורות בני נח (פרק י')
הפרשה עוברת לפירוט גנאלוגי נרחב של צאצאי שלושת בני נח, המכונה "לוח העמים". מצאצאים אלו, על פי המסורת, התפצלו 70 האומות של העולם העתיק.
- בני יפת: אבות העמים הצפוניים והמערביים (באזור אירופה ואסיה הקטנה).
- בני חם: אבות העמים הדרומיים (אפריקה, מצרים, כנען). בתוך צאצאיו מוזכר נמרוד, שמתואר כ"גיבור ציד" וכמייסד ממלכות גדולות במסופוטמיה (ובהן בבל).
- בני שם: אבות העמים השמיים (באזור המזרח התיכון), שמהם יצא מאוחר יותר אברם (אברהם).
- סיפור מגדל בבל (פרק י"א)
זהו האירוע הגדול האחרון בפרשה. לאחר המבול, כל האנושות הייתה עדיין מאוחדת, "שפה אחת ודברים אחדים".
- היוזמה: בני האדם נודדים מזרחה ומוצאים בקעה בארץ שנער (מסופוטמיה). הם מחליטים לבנות עיר ומגדל ש"ראשו בשמיים", משתי סיבות:
- "נעשה לנו שם": ביטוי לגאווה ולרצון לכוח מאוחד.
- "פן נפוץ על פני כל הארץ": רצון למרוד בציווי האלוהי "פרו ורבו ומלאו את הארץ".
- ההתערבות האלוהית: אלוהים רואה את הבנייה המאוחדת הזו כפוטנציאל שלילי וכמרד. הוא מחליט לבלבל את שפתם ("נרדה ונבלה שם שפתם").
- התוצאה: בני האדם אינם מבינים עוד איש את רעהו, הבנייה נפסקת, ואלוהים מפיץ אותם על פני כל הארץ. העיר נקראת בבל, על שם הבלבול.
- סיום הפרשה: השושלת עד אברם
הפרשה מסיימת את סיפורי האנושות האוניברסליים ומתחילה למקד את הסיפור. היא מפרטת את שושלת היוחסין של שם (שנבחר בברכת נח) לאורך עשרה דורות, עד שהיא מגיעה אל תרח, אביו של אברם (לימים אברהם), נחור והרן.
הפרשה מסתיימת בתיאור יציאת משפחתו של תרח (כולל אברם ושרי) מאור כשדים לכיוון ארץ כנען, אך הם מתיישבים בחרן. בכך, הפרשה מכינה את הקרקע לפרשה הבאה, "לך-לך", שבה יתחיל סיפורו של אברהם אבינו ולידתו של עם ישראל.
