פרשת נח

בסוף פרשת בראשית, נולד ללמך בן, ונקרא שמו 'נח' על שם "זה ינחמנו ממעשנו ומעיצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'".

בפסוק האחרון של פרשת בראשית אומרת התורה "ונח מצא חן בעיני ה'".

את פרשת נח פותחת התורה בתארים לנח, "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלוקים התהלך נח".

את המילים "צדיק תמים בדורותיו", אומר רש"י שיש מפרשים לשבח ויש לגנאי. יש אומרים שרק יחסית לדורו השפל נחשב לצדיק, ויש דורשים לשבח, שעל אף שפלות דורו היה נח צדיק תמים.

לנח היו שלשה בנים, שם, חם ויפת.

דורו של נח היה דור שפל מאוד, הן בפריצות איומה והן בגזל, ועל כן נגזר דינם למוות במבול.

הקב"ה שלח את נח להזהיר את בני דורו מפני המבול שצפוי לבוא עליהם ומצווה עליו לבנות תיבה על מנת שינצלו הוא ובני ביתו מהעונש הקרב ובא.

את התיבה בנה נוח במשך 120 שנים, על מנת לתת את האפשרות לבני דורו לשוב בתשובה.

בני הדור הקשיחו ליבם וסרבו לשוב בתשובה. הקב"ה פונה לנוח ומבקש ממנו להיכנס לתיבה ולהכניס איתו את החיות והבהמות, שניים שניים מכל חיה שאינה טהורה, ושבע מכל החיות הטהורות, ורק מהחיות שלא פגמו ולא באו על שאין מינם, שגם החיות חטאו כבני האדם.

כך שהה נח בתיבה למשך ימים רבים.

נח בצאתו מהתיבה הקריב קרבנות מתוך הבהמות שהיו בתיבה, ונטע כרם לסמל על שלום בעולם בין בני העולם להקב"ה, שהבטיח שלא יהיה עוד מבול בעולם, ואם הקב"ה יכעס על העולם אז יראה הקשת בענן.

לאחר שהתרבו בני האדם בעולם, מתוך צאצאי יוצאי התיבה, שוב חטאו בני האדם ורצו להילחם בבורא העולם. וכך הקימו את מגדל בבל.

מטרת מגדל בבל הייתה להגיע לבורא העולם כביכול, ולירות בו חיצים ובכך לנצחו.

הקב"ה בלבל את שפתם, שעד אז הייתה שפה אחת וכקהילה אחת גדולה, ובכך הפריד אותם לחלקים רבים, ונפוצו על פני העולם כולו, כשכל אחד שפה משלו והפכו לקהילות רבות ובודדות.

בסיום הפרשה מספרת התורה על לידתו של אברם אבי האומה העברית לאביו תרח.