פרשת עקב

השלישית בספר דברים, מהווה נקודת מפנה משמעותית בנאומיו של משה רבנו לעם ישראל. בפרשה זו, משה מתעמק בקשר שבין שמירת המצוות לבין ההצלחה והשגשוג בארץ ישראל. הפרשה בנויה סביב נושאים מרכזיים, המשלבים בין עבר, הווה ועתיד, ומשמשת כמצפן רוחני ומוסרי לעם הנכנס לארץ.

סיכום הפרשה לפי נושאים

1. שכר ועונש: הקשר בין המעשה לתוצאה

הפרשה נפתחת בהבטחה ברורה: אם עם ישראל ישמע בקול ה' וישמור את מצוותיו, הוא יזכה לברכות רבות. משה מפרט את הברכות הללו: פוריות, שפע, בריאות, וניצחון על האויבים. המילה "עקב" בפתיחת הפרשה ("והיה עקב תשמעון") מתפרשת במספר דרכים על ידי חז"ל:

• עקב: במשמעות של "בגלל" או "אם". אם תשמעו בקול ה', תקבלו שכר.
• עקב: במשמעות של "סוף". גם על המצוות הקטנות וה"נרמסות בעקב" יש שכר.
• עקב: במשמעות של "תקופה מאוחרת". גם הדורות המאוחרים יקבלו שכר על שמירת המצוות.

מנגד, משה מזהיר מפני העונשים הצפויים למי שיזנח את התורה: בצורת, רעב, חרב וגלות. הוא מדגיש כי ה' לא מביא את הצרות כנקמה, אלא כאמצעי להשיב את העם בתשובה.

2. זכירת העבר: הדרך לעתיד טוב יותר

משה חוזר וקורא לעם לזכור את אירועי העבר כהכנה לקראת הכניסה לארץ:

• זכירת המן: משה מזכיר את נס המן במדבר ("המאכילך מן אשר לא ידעת… למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם"). המסר הוא שהאדם אינו תלוי רק בטבע, אלא ברצונו של ה', והוא צריך להכיר בכך. המן שימש לא רק להשביע את רעבונם, אלא גם לחנך אותם לאמונה.
• הענשת הרשעים: משה מזכיר את ההשמדה של העמים הרשעים שקדמו לבני ישראל בארץ, כדי ללמד שה' שונא חטא, ואין לחקות את מעשיהם.
• הבאת הלוחות השניים: בפרשה מופיע גם סיפור מתן הלוחות השניים והתפילות של משה לאחר חטא העגל. ה' מצווה את משה לחרוט לוחות חדשים, והוא מתאר את היציאה לדרך חדשה, של סליחה ושיקום.

תיאור ארץ ישראל והמסר המוסרי

אחד הקטעים המרכזיים בפרשה הוא תיאור ארץ ישראל: "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". משה לא רק מתאר את השפע הפיזי של הארץ, אלא גם מחנך לראייה רוחנית של השפע הזה:

• "וארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם": הארץ שונה ממצרים, שבה התלות במי הנילוס הייתה מוחלטת. בארץ ישראל, התלות היא בגשמים, המהווים סימן לתלות ישירה בה' ובהשגחתו.
• "ושבעת וברכת": משה מצווה את העם להודות לה' על השפע שקיבלו. מכאן לומדים חז"ל את מצוות ברכת המזון, שהיא הכרת הטוב הבסיסית ביותר על פרנסת האדם.

קבלת עול מלכות שמיים: "ואהבת את ה' א-לקיך"

הפרשה מכילה את הפסקה השנייה של קריאת שמע ("והיה אם שמוע תשמעו"). בפסקה זו יש דגש על נושאים מרכזיים:

• אהבת ה' ויראתו: העיקרון המוסרי שעליו מבוססת כל התורה הוא אהבת ה'. לא רק פחד מעונש, אלא אהבה עמוקה המניעה את קיום המצוות.
• תלמוד תורה: משה מצווה ללמד את התורה לילדים, "ודברת בם… בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". זוהי המשימה המרכזית של כל דור.
• מצוות התלויות בארץ: הפסקה מדברת על הצורך להקשיב לדברי ה', והיא מקשרת את הגשמים והשפע בארץ באופן ישיר לציות למצוותיו.