פרשת פנחס – ברסלב
"שאו את ראש כל עדת בני ישראל": כוחה המטהר של הנקודה הטובה שבכל אחד
"שאו את ראש כל עדת בני ישראל" (במדבר כ"ו, ב') – מצווה זו, המופיעה בפרשת פנחס מיד לאחר מעשה זמרי וחטא בעל פעור, אינה עוד ספירה טכנית של העם. על פי תורתו של רבי נחמן מברסלב, כפי שהיא מובאת ב"ליקוטי מוהר"ן" (חלק א', תורה ל"ד), יש למצווה זו משמעות עמוקה וחיונית לתיקון רוחני.
מפקד כהתעוררות פנימית
הציווי למנות את ישראל, דווקא בעיתוי זה, בא לעורר ולחזק את ה"נקודה טובה" הקיימת בכל נפש ונפש משישים ריבוא נשמות ישראל.
נקודה זו, שהיא ייחודית לכל אדם ואינה מצויה באחר, היא בבחינת "חלק אלוקי ממעל", והיא המאפשרת את הטהרה מטומאת "קליפת בלעם", שהיא בחינת פגם הברית – קרי, הפגיעה בטהרה שהתרחשה בחטא בעל פעור.
מטרת המניין אינה רק ספירה כמותית, אלא פעולה רוחנית של התעוררות. כל חייל, כל "יוצא צבא" הנכון "ללחום מלחמות ה' בעולם הזה", זקוק לכוחה של הנקודה הטובה שבו. כאשר העם נמנה, כל יחיד מוזמן להתחבר לכוח פנימי זה, שמקורו בשמו יתברך.
סוד תיקון הברית
רש"י, בפירושו לפסוק (במדבר כ"ו, ה') על השם "חנוך" – "שמי מעיד עליהם – על תיקון הברית. כי ה' בראש, יו"ד בסוף", מצטרף לרעיון זה. שמו של חנוך, שבו ה' (יו"ד) נמצאת בתחילת השם ובסופו, מסמל את שלמות וקדושת הברית.
דרך הזכרת השמות הקדושים של בני ישראל במניין, מתעוררת הנקודה הטובה שבהם, שהיא בעצם ביטוי של שמו יתברך בתוכם.
המניין: יציאה מחול לקודש
לאורך ההיסטוריה, אנו רואים כי המניינים נערכו דווקא בעתות של מעבר ממצב של חולין או טומאה למצב של קדושה וטהרה:
- כשיצאו בני ישראל מטומאת מצרים, הם נמנו.
- לאחר שחטאו בעגל ונפלו ממדרגתם, הם נמנו שוב, כאשר נדרשו להיטהר דרך בניית המשכן.
- וכעת, לאחר הנפילה הגדולה בעקבות מעשה בלעם ומדין, הם נמנים שוב כדי להינצל ולהיטהר מכל הטומאות.
המניין, אם כן, הוא כלי רוחני עוצמתי. הוא מאפשר לכל פרט ופרט בעם ישראל להתחבר לנקודה הטובה הפנימית שלו, שהיא חלק מהאלוקות שבו, ובכך להשתחרר מטומאות העבר ולהתעלות למדרגה רוחנית גבוהה יותר. זהו מסר של תקווה ושל יכולת תיקון, המזכיר לנו כי גם ברגעי שפל וקריסה, טמונה בנו היכולת להתרומם ולהיטהר, בזכות אותה נקודה טובה נצחית.
