פרשת פנחס
פרשת "פנחס" פותחת את סדרת השבתות של: "ימי בין המצרים" שבהם אנו מצווים לעצור, להתבונן, ולהתאבל יותר מכל השנה על חורבן בית מקדשנו וגלות השכינה. והנה מבואר בגמרא ביארו בספרים הקדושים הקשר שבין פרשת פנחס לעניין חורבן הבית. שבפרשה זו נזכרו קרבנות המועדים שהקריבו בבית המקדש, כדי לעורר את הערגה והכיסופים לבניין הבית השלישי. בנוסף קריאה ועיון בפסוקים אלו יחשב כאילו הקרבנו קורבנות אלו, כפי הנאמר בהושע (יד-ג) "ונשלמה פרים שפתינו".
ברוח דברים אלו מבאר ה"שפת אמת" וז"ל: "קבעו חז"ל קריאת פרשת תמידין ומוספין בבין המצרים, לעורר לבות בני ישראל להשתוקק על עבודת בית המקדש, וגם הקריאה בשבת קודש יהיה חשוב לפניו כאילו הקרבנו". וכן כתב ה"בני יששכר" : "בפרשת פנחס נאמרים כל המועדים, הנה יתנחמו ישראל בהוסיף להם מועדים במהרה בימינו, שעתידין הימים האלה להיות לששון ולשמחה ולמועדים טובים".
נאמר בפרשתנו: "ויהי אחרי הַמַגֵפָה" עם סיום המגפה שבאה בעבור חטאי עם ישראל בעוון "בעל פעור", מצווה הקב"ה את משה ואלעזר למנות שוב את בני ישראל לפי סדר השבטים. תוך כדי ספירת בני ראובן, מציינת התורה את 'דתן ואבירם', ומערבותם במחלוקת קרח ועדתו. אך מוסיפה התורה פרט חשוב ומעניין שלא צוין בפרשת קרח עצמה : "ובני קרח לא מתו" (במדבר כ"ו י"א) מבאר רש"י: "הם היו בעצה תחילה, ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם, לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם וישבו שם". מקור הדברים נמצא בגמרא בסנהדרין: "ובני קרח לא מתו, תנא משום רבינו אמרו, מקום נתבצר להם וישבו עליו, ואמרו שירה".
ה"אור החיים" הק' מעורר מדוע התורה השמיטה פרט זה מפרשת קרח? וכן מדוע התורה מציינת את כל מעשה קרח דווקא בשבט ראובן ולא בשבט לוי, שבטו של קרח עצמו ? ומיישב שם שביקש הכתוב להעצים בכך את עוונם של 'דתן ואבירם' לעומת קרח, ולגנותם לדיראון עולם, שהרי מקרח נשארו לפחות בניו לפליטה, ואילו בגיהנם מדתן ואבירם לא נותר מאומה.
