פרשת שופטים
מצוות מינוי שופטים ושוטרים, ומצוות השופטים לשפוט בצדק ולרודפו.
התורה אוסרת ליקח שוחד, "כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים".
אחד מחכמי ישראל פגש פעם את אחד מחכמי אומות העולם, אותו חכם היה נהנה לשמוע את חכמת התורה והיה מתפעל מגדלות חכמי לומדיה. שאל את החכם "משפטינו טובים ומתוקנים ייתר מתורתכם", ניסה להתגרות החכם ביהודי.
"במה?" שאל החכם היהודי.
"פשוט מאוד", הגיב הגוי בהתנצחות, "אצלינו האיסור ליקח שוחד חמור מתורתכם, גם הלוקח שוחד נענש וגם הנותן, ואילו בתורתכם הלוקח שוחד נענש, ואילו הנותן יוצא נקי בלא כלום".
"ההיפך", ענה לו החכם, "אצלכם הרבה יותר קל להגיע לשחיתות ולקיחת שוחד, כי הלוקח יודע שהנותן לא ייעז לגלות את מעשהו כי גם הוא ייענש, ולכן יותר מצוי אצלכם שוחד, וחוק זה שלכם נפסד הוא וגורם לתקלה.
ואילו אצלינו", המשיך החכם, "הבא ליקח שוחד, ייפחד עד מאוד ליקח ביודעו שהנותן יוכל בכל רגע לגלות את מעשהו לכל, ולכן פחות יימצא השוחד, וחוקי התורה מובילים לטוב ולנקיון כפיים."
מצוות המלך
מלך ישראל, מצוותו לזכור בכל עת שהינו מלך ומושל, אך הינו כפוף בכל עת למלך מלכי המלכים.
ולכן מצווה המלך לא להרבות לו נשים – שלא יסיטו את לבבו מדרך ה'.
ולא להרבות לו סוסים – שלא ישיב את העם למצרים, כי מצרים היא 'ארץ הסוסים'.
וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד.
וכן מצווה לשאת עימו ספר תורת ה' עימו לכל מקום, לזכור את חוקי התורה. ולקרוא בכל עת בספר התורה, לזכור מיהו מלך העולם ולהמליכו.
מצוות עגלה ערופה
אם מצאו מחוץ לעיר, על אם הדרך אדם הרוג, בודקים מי מהערים הסמוכות יותר קרובות אל החלל. זקני העיר הקרובה ביותר אל החלל, לוקחים להם עגלה אל נחל איתן.
ובתוך הנחל עורפים את העגלה, וזקני העיר הקרובה רוחצים ידיהם על ראש העגלה, ואומרים –
"יָדֵינוּ לֹא שפכה [שָׁפְכוּ] אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ.
כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ יְהוָה וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם."
שבת שלום