פרשת שלח
עתה, מה ה' שואל מעימך?
"טובה הארץ מאוד מאוד, אפס כי עז העם", המרגלים דיברו בשבח ארץ ישראל, שאמרו טובה הארץ מאוד מאוד, ולאחר מכן החלו לדבר בגנותה של ארץ ישראל, שאמרו אפס כי עז העם, ומה הייתה כוונתם? מדוע הרע של ארץ ישראל גבר אצלם על טובה?
ומבאר, הרב הקדוש בעל ה'ישמח ישראל' מאלכסנדר זיע"א, שהמרגלים ראו באמת שיש בארץ ישראל קדושה גדולה ביותר, ולכן אמרו טובה הארץ מאוד מאוד, כי הקדושה שיש שם אין כמוה באף מקום.
אך, מאידך גיסא, ראו המרגלים גם שבארץ ישראל יש גם רוח טומאה גדולה מאוד, כמו שכתוב "זה לעומת זה עשה אלוקים", שכשם שרוח הקדושה שם הייתה גדולה מאוד מאוד, כך גם רוח הטומאה ששם הייתה גדולה מאוד.
ולכן, העדיפו המרגלים לומר שארץ ישראל היא רעה, מכיוון שניתן ליפול שם לטומאה גדולה ביותר, ואם ישראל לא יהיו דבוקים בה' יוכלו ליפול לשאול תחתית ממש, ומהדאגה הזו הוציאו את דיבת הארץ רעה.
וחטאם היה, מוסיף ה'ישמח ישראל', שלא הביטו על המצב העכשווי ודאגו לעתיד, שבמקום להקשיב לרצון ה' של עתה, שאמר להם להיכנס לארץ ישראל, אלא דאגו לעתיד שאולי עם ישראל יחטא, זה היה הדבר שבו נכשלו.
מכיוון שיהודי צריך לדאוג רק לרצון ה' העכשווי, ולא לדאוג מה יהיה בעתיד, ואם ה' רוצה שעתה יכנסו לארץ ישראל, אזי חובתם היא להיכנס, ולא לדאוג לעתיד שיכולים ליפול לטומאה גדולה.
קדושת ארץ ישראל
אומר רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א, (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', תורה קכ"ט), על הפסוק "ארץ אוכלת יושביה", שאמרו המרגלים על ארץ ישראל, שזה סוד גדול ונורא.
שמהות האכילה היא "שהמזון נהפך לניזון", פירושו שהמזון שהאדם אוכל נהפך על ידי האכילה, להיות חלק מגוף האדם שהוא הניזון מהאוכל.
וכך גם, אומר רבינו הקדוש, בארץ ישראל, שאומרת הגמרא (כתובות קי"א) שכל ההולך בארץ ישראל ארבע אמות הרי הוא בן עולם הבא, וזה מהטעם הנ"ל שהארץ אוכלת את יושביה, ולכן לרוב קדושתה כל הנאכל לה נהפך להיות כמוה, כמו שאמרנו שהנאכל נהפך לאוכל, ולכן הינו בן העולם הבא, מחמת רוב הקדושה שיש בארץ ישראל.
וזה הפשט, מוסיף רבינו, "ולא תקיא הארץ אתכם", שאם אדם אינו מתנהג כשורה בארץ ישראל, אזי ארץ ישראל פשוט מקיאה אותו, למרות שאכלה אותו ונהפך להיות כמוה, מחמת שאינו מתנהג בקדושה כמוה מוכרחת היא להקיאו.
תפילת משה על יהושע
"ויקרא משה להושע בן נון יהושע", ומבארים כל המפרשים שהוספה זו הוסיף משה לומר "יה יושיעך מעצת המרגלים", שהתפלל על יהושע שלא יפול בעצת המרגלים, אלא ידבר אך בשבח ארץ ישראל.
ושואלים המפרשים: מדוע לא התפלל משה רבינו גם על כלב?
ומתרצים מספר תירוצים:
- שיהושע היה תלמידו של משה רבינו, ולכן אם, חס ושלום, היה יהושע מוציא את דיבת הארץ רעה, היו מוצאים לעז על משה רבינו, ואומרים שכך לימדו משה רבינו, ולכן עליו התפלל משה במיוחד.
- שעל יהושע בן נון פחד משה רבינו יותר מכל השבטים, מחמת שיהושע היה משבט אפרים – יוסף, ויוסף הצדיק הביא את דיבת אחיו רעה אל אביו, וחשש משה רבינו שאף יהושע יביא את דיבת הארץ רעה, ולכן התפלל עליו יותר מעל שאר השבטים.
- התרגום יונתן אומר, "כד חמא משה ענוותנותיה דהושע קרא שמו יהושע", פירושו שכשראה משה רבינו את ענוותו של הושע בן נון, הוסיף לו את האות יו"ד והתפלל עליו.
ולפי זה יש לומר שמחמת שראה משה רבינו שיהושע הינו עניו, ולכן חשש שיבטל דעתו לדעת המרגלים, ויסכים עימם שהארץ אינה טובה, לכן התפלל עליו שה' יושיעו מעצת המרגלים.
הגזרה אמת והחריצות שקר
בשנות השלושים (למניינם) שלטו בגרמניה היטלר וחבר מרעיו, ימ"ש. רוברט פירמן (שם בדיוי) היה אחד מהרעים, מאנשי סודו של היטלר, היחידים שידעו את מקום מחבואו. (הוא הסתתר בבונקר מוצק ומשוריין, איפשהו בברלין, מאימת ההפצצות המאסיביות של בנות הברית.
הוא העמיד פנים של חביב וחבר, אך בלב שנא אותו שינאה תהומית. התוכנית המטורפת של המנהיג המטורף – לכבוש את כל אירופה – המיטה על גרמניה סכנה קיומית. רוברט ידע זאת, והחליט לעשות סוף לסיפור הנורא. הוא יסיים את המלחמה ע"י חיסול הפירר.
בתיק המשרד המנופח שלו החביא פצצה בעלת משקל כבד, והניח אותו במושב הרכב. נסע הוא אל המפקדה המרכזית, ומכיוון שהשומרים הכירוהו לא בדקו את תוכנו של התיק המתקתק…
נכנס הוא לחדרו של הצורר ובידו הפצצה. התיישב על כסא העור המרופד ולצידו הניח את התיק.
באמצע הפגישה החשובה, התנצל בפני היטלר שצריך הוא לצאת למספר רגעים. הוא פסע מתוך החדר אל המסדרון, לשער המפקדה, ונשא את רגליו אל ריכבו. כשהתרחק מעט לכבישים הסמוכים, הפעיל בשלט את הפצצה…
בינתיים טילפן לסוכנים במערכת השילטון, פוקד עליהם להתחיל בביצוע ההפיכה. אבל… ה' יתברך רצה אחרת. הפצצה הונחה מאחורי רגלו העבה של השולחן. היטלר לא נהרג, והמהפכה לעצור את היטר כשלה עוד לפני שבכלל התחילה.
אלוקים בכוונתיו הנסתרות והנעלמות מאיתנו, בסיבותיו הסמויות, גזר אבדון על שישה מיליון יהודים. ואחרי שהגזרה נכתבה בדם לא יערערו אותה כל הניסיונות לבטלה.
***
בפרשתנו אנו למדים שעם ישראל לקה מול מלחמת עמלק, משום שלא עשו זאת בציווי האלוקים אלא על דעת עצמם.
ללמדנו שאין כוחנו ישראל אלא בתפילה. ישראל נמשלו לתולעת, מה היא כוחה בפיה בלבד, אף עוצמתנו רק בפינו.
הבה נתפלל לאלוקים שיסיר מעלינו את הצרות .שום הגנה שבעולם לא תהווה תחליף לבורא עולם.
