רבי שמעון בר יוחאי

בימים קדומים, בארץ ישראל, חי רבי שמעון בר יוחאי, תלמידו הנאמן של רבי עקיבא. רבי שמעון היה ידוע בחוכמתו הרבה ובקדושתו.

נאלץ לברוח למערה מסיבות שהיו קשורות למרד הגדול נגד השלטון הרומאי ולמצב הפוליטי המתוח באותה תקופה.

לפי המסורת, רבי שמעון וחברו רבי יהודה בן גרים נתפסו בשיחה על המשטר הרומאי. רבי יהודה שיבח את הרומאים על התשתיות והבנייה שהם הביאו לארץ ישראל, אך רבי שמעון הביע ביקורת חריפה על כוונותיהם וטען שכל מעשיהם נעשו לטובתם האישית ולא לטובת התושבים.

הדברים דלפו לרומאים, ורבי שמעון נמצא בסכנת חיים. הוא ובנו, רבי אלעזר, ברחו והתחבאו במערה בפסגת הר מירון בגליל העליון. במערה זו הם חיו למשך שלוש עשרה שנים, ניזונים מפרי חרוב ומים שזרמו ממעיין קטן שהיה ליד המערה. במהלך תקופה זו, הם התמסרו ללימוד התורה ולעמקי המחשבה הרוחנית, ורבי שמעון חיבר את ספר הזוהר, אשר נחשב לאחד מכתבי היסוד בקבלה.

הסיפור מספר שיום אחד, אליהו הנביא ביקר את רבי שמעון ובנו במערה והודיע להם שהקיסר שרדף אחריהם מת, והם יכולים לצאת לאור היום. כאשר יצאו, רבי שמעון ראה אדם עובד בשדה ולא הבין איך אדם יכול לבזבז את זמנו בעבודה חולינית כאשר יש כל כך הרבה תורה ללמוד.

נתנו בו את עיניהם והפך לגל עצמות.

בת קול יצאה ואמרה " להחריב עולמי יצאתם? שובו למערתכם!" ושבו למערה.

לאחר שנה יצאו וראו יהודי רץ בערב שבת וזוג חבילות הדסים בידיו, ושאלוהו "למה?" וענה לכבוד שבת. ודעתם נחה.