תענית אסתר – ברסלב

עם ישראל נענה בתוקף ההסתרה, בתוקף הגלות, עם ישראל גילה שהקב"ה יכול להתגלות אליהם בכל מצב שהוא, ובלבד שיקראו אליו באמת.

נס פורים גילה כי הקשר שבין עם ישראל לקב"ה, המתבטא בתפילה, קיים תמיד. בכל פעם שאיש מישראל משיג שכבודו של הקב"ה חייב להופיע על ידו, והוא מבקש זאת, כך באמת יקרה.

את זאת אנחנו מזכירים בפיוט "שושנת יעקב": "תשועתם היית לנצח, ותקוותם בכל דור ודור" – בכל דור ודור שהקב"ה מתגלה כישועה של עם ישראל.

ואם זה קורה גם כשהם רחוקים ממנו, במצב שגילויו לכאורה לא נמצא בהם מאחר והם לא שומרים את תורתו, ממילא – "להודיע שכל קוויך לא יבושו, ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך".

בהכרח הוא שכל מי שרק מקווה, כל מי שרק נתלה בקב"ה, ומבקש ממנו שהוא יגלה את כבוד ה', לעולם לא יבוש, ולא יתבדה. תקוותו תתקיים, וישועתו תבוא.

זכרון לדבר זה אנו עושים בתענית אסתר. אנחנו מכניסים את עצמנו למצב של תענית וצרה בו אנו פונים לקב"ה, כדי לדעת שהפניה תמיד אפשרית.

את הידיעה הזאת רצה המן לבטל, ובכך למנוע – ועדיין הוא מונע – רבים מתפילה.

ההתחזקות בתפילה שנובעת מנס פורים, היא בעקבות ההתגלות הנפלאה שכל פניה, אם היא תהיה אמיתית, בוודאי תיענה. גילויו של הקב"ה על ידי התפילה אפשרי גם למי שחי בסתירה גמורה לאותו גילוי אלוקי.