הגעלת כלים
בפסח לא ניתן להשתמש בכלים הרגילים של ימות השנה, אף שהים נקיים מחמץ, מחמת שבכלי עצמו בלוע מטעם החמץ, וחמץ אסור במשהו.
לכן המעוניין להשתמש בפסח בכלי של חמץ צריך 'להגעיל' את הכלי, ובכך להוציא ממנו את כל החמץ הבלוע ולהכשיר אותו לפסח.
כלל פשוט מורה על אופן ההגעלה, "כבולעו כן פולטו", שכשרוצים לפלוט מכלי את הבלוע בו, אזי לימדנו חז"ל שבאותו אופן שהכלי בולע כך הוא פולט.
ומכיון שהבליעה היא בחום הבישול ורתיחת התבשיל, אזי גם ההגעלה היא במים רותחים, ובכך הכלי פולט את החמץ שבלע ומוכשר לפסח.
כיריים של גז, שבולעים לא ע"י חום תבשיל אלא חום האש, נצרכים לעבור 'ליבון', דהיינו לפלוט באותו אופן שבלעו ע"י העברתם בתוך אש ממש.
ישנם כלים שבולעים ואינם פולטים, ככלי חרס. ולכן להם אין תקנה ולא ניתן להכשירם לפסח.
הגעלת כלים ראשונה בהיסטוריה
לראשונה בוצעה הגעלת כלים המונית, מיד בסיום מתן תורה, שעם קבלת המצוות והוראותיהם, לא יכלו ישראל להשתמש בכליהם, ולכן ביצעו הגעלת כלים המונית להכשיר את כל כליהם לכללי המצוות שקיבלו.
אם כי, ההגעלה הראשונה שמוזכרת בתורה, היא בשוב ישראל ממלחמת מדין, ששם הורה אלעזר הכהן לבני ישראל ששבו עם השלל, להכשיר את הכלים לשימוש על פי כללי ההלכה.
ומהוראותיו של אלעזר הכהן למדו חז"ל את כלל הלכות הגעלת כלים, "”כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵ,ר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא, וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם”. ומפסוק זה נפוצו כל הלכות הגעלת כלים.
