אגדות התיבה
נוח עומד מחוץ לתיבה ומתחנן לבני דורו שראו את המבול קרב ובא לשוב בתשובה, והם מסרבים, ויותר מכך הם נטלו קרדומים וניסו לשבור את התיבה, ה' הזמין אריות ודובים והם טרפו בהם והניסו אותם מלשבור את התיבה.
ונוח עדיין עומד ומפציר בהם לשוב בתשובה ולא נכנס לתיבה, עד שהדפו ה' לתוך התיבה על מנת לסגור את התיבה ולהציף את העולם במבול.
יש שני יצורים שלא יכלו להיכנס לתוך התיבה, הראם, שהוא בעל חי ענקי שלא יכל להיכנס לתיבה וכן עוד מלך הבשן, שמחמת גדלם לא יכלו להיכנס לתיבה, ושניהים נשארו צמוד לתיבה ואת מקור נשימתם הכניסו לתוך התיבה ע"מ לא להינזק מהרעלים שהיו בחלל העולם.
במשך כל ימי המבול, נח ובני משפחתו שירתו את כלל הבעלי חיים והאכילו אותם באוכל שצברו התיבה.
התיבה היה בעל חי צנוע שסרב לבקש את מזונו, ונוח שאלו מדוע מניח לעצמו לרעוב ולא מבקש את מזונו? הבעל חי ענה לו, שהוא רואה את גודל טרחתו ובשל כך אינו מעוניין להטריחו, נוח בהתרגשותו מהתשובה, ברך את העוף שיזכה לחיות לעולם ולא ימות.
שמו של עוף זה הינו 'עוף החול', והוא באמת חי לעולם, ופעם באלף שנה הוא עולה לכיוון השמש נוצותיו וכנפיו נשרפות, והוא מתחדש וכך ממשיך לחיות לעולם.
בעל חי נוסף זוהי הזיקית, שנח רצה להביא לה את אוכלה, ולא הצליח להבין מה מאכלה. יום אחד נוח ניסה להביא לה פירות ולא אכלה, ולפתע מתוך אחד הפירות נפל תולעת, ומיד הוציאה הזיקית את לשונה, הדביקה את התולעת ואכלה, וכך הבין נוח מה מאכלה.
יום אחד שכח נח להביא לאריה את מאכלו, ומיד כשנזכר רץ לאריה להביא לו את מאכלו, ובהתקרבו לאריה, הניח לפניו את האוכל, והאריה בכעס רעבונו, היכה את נח ברגלו, נח נפגע ומיני אז צלע על ירכו, ולכן אמרה התורה ביציאה מן התיבה "ויצא אך נח", וה"אך" זה מחמת המכה שהאריה נתן לו.
לאחר תום ימי המבול, שלח נוח את העורב לראות אם כלו המים מעל הארץ, והוא סרב לצאת לבדוק זאת, מחמת קנאותו לבת זוגו, והיה בטוח שנח רוצה לשלוח אותו על מנת לקחת את בת זוגו. עם סרובו קיללו נח ותחתיו שלח את היונה.
היונה הסתובבה ושבה בידיים ריקות, בפעם השניה שבה עם עלה זית בפיה, וכך ידע נח שאפשר לצאת מן התיבה.
