התמונה באדיבות ויקיפדיה

הרה"ק רבי קלונימוס קלמן מפיסצנא זיע"א בעל 'חובת התלמידים'

יום פטירתו ד' חשון – הדליקו נר

נביא סיפור שסיפר ר' שלמה קרליבך, כפי שהלחין אהרן רזאל –

לפני כמה שנים, ברחוב הירקון בתל אביב, ראיתי יהודי זקן מנקה את הרחוב, פניו היו יפות אך גופו שבור לגמרי, השכינה היתה נסוכה לו על הפנים.
ניגשתי אליו ואמרתי לו, "שלום עליכם!" ענה לי במבטא פולני: "עלייכם שלום".
שאלתי אותו ביידיש "מַיין זִיסע יִיד – יהודי יקר, התאמר לי, מאיפה אתה?"

"מפִּיאַסֶצ'נָה", הוא ענה, הייתה זו פצצה בתוך לבי, פעם ראשונה שאני פוגש ניצול משם.
"האם פעם אחת ראית את רבי קלונימוס קלמן?" שאלתי השיב: "ודאי! אצלו למדתי כל ילדותי, בגיל אחת עשרה הגעתי לאושויץ חשבו שאני בן שבע עשרה שלחו אותי למחנה עבודה.
"אין לי אף אחד, אני לבד בעולם", המשיך לטאטא את הרחוב.

"קינדֶערלַאך, טַייֶערֶע זִיסֶע קינדֶרלַאך", מתוך האש הקול עוד מדבר
"הדבר הכי גדול הכי גדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר!"

אמרתי לו "ידידי, אני חסיד של רבי קלמן אולי תואיל לומר לי משהו בשמו"
הוא הביט בי ואמר "אחרי המחנות אתה באמת חושב שאנחנו עוד זוכרים? ואיך אוכל לתאר לך את קבלת השבת? רקדנו סביב הרבי, כל הילדים. אך דבר אחד אני זוכר שאמר לנו שוב ושוב ולא אשכח כל החיים –

קינדֶערלַאך, טַייֶערֶע זִיסֶע קינדֶרלַאך", מתוך האש לוחש לי ואומר
"הדבר הכי גדול הכי גדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר".
במחנה, כשהבנתי שכל המשפחה שלי הלכה, קמתי בלילה ורציתי לשים לחיי סוף, אז שמעתי את קולו של הרבי בתוך אזני 'קינדֶערלַאך זכרו לעשות טובה למישהו אחר'.
אתה יודע כמה טובות אפשר לעשות בלילה באושויץ? סביבך על הרצפה אנשים שבורים, כל הלילה ישבתי, הקשבתי, עודדתי, ונחמתי נשארתי בחיים".
"גם היום לפעמים איני מוצא טעם לחיי, נכנס לים, אך שוב קולו בתוך אזני, הדבר הכי גדול אתה יודע, כמה טוב אפשר לעשות ברחובות של תל אביב?"