פרשת וישלח – ברסלב

"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם… וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר" (בראשית לג יח).

"אמר רב, מַטבע תיקן להם; ור' יוחנן אמר, מרחצאות תיקן להם" (שבת לג ע"ב).

כשמשאו ומתנו של אדם – באמונה, שנזהר מכל שקר והונאה, הוא זוכה גם לאמונה שלימה בה' ובביטחון חזק שייתן לו את פרנסתו בעִתה, בלי טרדות ודאגות, כמו שכתוב בזוהר הקדוש (בלק קצח ע"ב) שעל ידי אמת זוכים לאמונה, ועל איש זה נאמר: "ברכת ה' היא תעשיר, לא יוסיף עצב עמה" (משלי י, כב).

אולם, כשאין משאו ומתנו באמונה, נפגמה גם אמונתו בה' ונדמה לו שרק חריצותו והשתדלותו הן אלו שיביאו לו את הפרנסה, כך שכל ימיו הוא דואג וטורח להתפרנס, ועליו נאמר: "בעצבון תאכלנה" (בראשית ג יד).

זוהי כוונת חז"ל באומרם על יעקב שבבואו לשכם תיקן להם מטבע, שכן יעקב אבינו הצטיין במידת האמת, כמו שכתוב "תתן אמת ליעקב" (מיכה ז, כ), ועל ידי האמת ניתנה בידו היכולת 'לתקן' את ה'מטבע' – את המשא ומתן – שיתנהל באמת ובאמונה.

וכך זיכה אותם יעקב גם באמונה שלימה בה', והם ניצולו מן ההרגשה הפסולה של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח, יז).

זוהי גם כוונת חז"ל באומרם: "מרחצאות תיקן להם" – שתיקן להם את האמונה בה', כפי שאמרו על הפסוק "ותרד בת פרעה לרחוץ" – שנתגיירה ונטהרה מהעבודה זרה. לאמור, שעל ידי תיקון המטבע, על ידי טוהר המסחר, רוחצים ונטהרים מפגם האמונה בה'.