פרשת ויחי

סגירת הגולל על תקופת האבות הקדושים עם פטירת יעקב, ותחילת פרשת חיי השבטים הקדושים במצרים

יעקב גר בארץ גושן עם בניו.

יעקב נופל למשכב, ויוסף ממהר לקחת את בניו מנשה ואפרים להתברך מפיו של יעקב. "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" אומר לו יעקב.

לאחר שהוא מנשק ומחבק את נכדיו, משכל יעקב את ידיו ומניח את ידו הימנית על אפרים הבן הצעיר, ואת ידו השמאלית על מנשה הבן הבכור.

יוסף מבחין בכך, ומנסה להעיר את תשומת לב אביו שמנשה הבכור, ואביו ממשיך לדבוק במעשהו. יעקב מברך אותם, ואומר להם "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים, ויקרא בהם שמי ושם אבותי, אברהם ויצחק, וידגו לרוב בקרב הארץ".

והסביר יעקב ליוסף, גם מנשה יגדל ויהיה לעם, אך אפרים הצעיר יגדל ממנו, הוא מסביר ליוסף.

בטרם מותו קורא יעקב לבניו, מברך אותם, מוכיחם על מעשיהם ומציין את תכונות הנפש שלהם. דברי ברכה אלו עוד יתגלו כנבואה שחזתה היטב את העתיד.

לאחר-מכן שב יעקב ומברך את כל בניו כאחד, מצווה אותם לקבור אותו במערת המכפלה – שם נקברו אבותיו, ונשיו פרט ללאה, ונפטר לבית עולמו.

לאחר שחונטים את גופתו של יעקב, מבקש יוסף מפרעה רשות לעלות לארץ כנען ולקבור את אביו ופרעה מעניק את הרשות כמובן.

בטקס רב-רושם יוצאים האחים עם כל עבדי פרעה וזקני ארץ מצרים לקבור את יעקב. מלכי כנען והאומות הסמוכות אף הם מצטרפים לטקס ההלוויה ולאבל הכבד.

כששבים אחי יוסף למצרים, הם חוששים שכעת, לאחר שאביהם נפטר, יחליט יוסף להתנקם בהם על כך שמכרו אותו לעבד. הם מתחננים לפני יוסף שימחל להם, ואומרים לו בשם אביו, דבר שאינו נכון, שציווה לפני מותו שימחל להם.

ויוסף מגבי ועונה להם "התחת אלוקים אני"?

ומוסיף יוסף כי העובדה שנמכר הייתה מאת האלוקים, על-מנת שיוכל לפרנס את אחיו בשנות הרעב הכבד.