פרשת צו
פרשה שכולה קורבנות לה', ועבודת הקודש במקדש ובמשכן.
פרשת צו ממשיכה את תיאורי הקורבנות מפרשת ויקרא, ומתמקדת בעיקר במצוות הנתונות לכוהנים. הפרשה פותחת עם מצוות הקורבן התמידי, שהוא קורבן עולה שנשרף על המזבח כל הלילה עד הבוקר. הכוהנים מקבלים הוראות לגרוף את האפר שנוצר משריפת הקורבנות ולהניחו ליד המזבח. כאשר יש צבור גדול של אפר, הם צריכים להחליף את בגדיהם ולהוציא את האפר מחוץ למחנה.
הפרשה ממשיכה עם תיאור קורבנות המנחה, שהם קורבנות דגן, וכוללת הוראות לכוהנים על איך להקריב אותם. חלק מהמנחה נשרף על המזבח והשאר נאכל על ידי הכוהנים בקודש.
בנוסף, פרשת צו מכילה הוראות לקורבנות החטאת והאשם, וכיצד יש לטפל בדם ובחלב של הקורבנות. ישנם חלקים מסוימים של הקורבן שמוקרבים על המזבח, והיתר נאכל על ידי הכוהנים.
לקראת סוף הפרשה, מתוארת חנוכת המשכן, שהוא ארוע מכונן וציון דרך משמעותי בעבודת הקודש, שבו משה רוחץ את אהרון ובניו, מלביש אותם בבגדי כהונה, ומושח אותם בשמן המשחה. הטקס כולל גם הקרבת קורבנות ושיחת ידיהם על ראש הקורבנות.
פרשת צו מדגישה את המשמעות של הקורבנות והעבודה במשכן, ואת הקדושה שבעבודת הכוהנים. היא מלמדת על הקפדה על המצוות ועל הטקסיות של עבודת הקודש.