סיפור לפרשת צו
"והרים ממנו בקומצו" (פרק ו' פסוק ח')
מסופר על הרה"ק מאפטא זי"ע, שנכנס ביום הכיפורים לבית המדרש, ניגש לאחד ושאלו מאיפה הוא, ענה לו, ממקום פלוני, ניגש לשני ושאלו גם כן מאיפה הוא, ענה לו, מכפר פלוני, שאלו הרה"ק מאפטא האם מכיר הוא את הפריץ מאותו מקום, ענה לו, כן.
אמר לו הרה"ק מאפטא, תספר לי משהו ממנו, השיב היהודי הנ"ל, הפריץ קנה כעת כלב מאפריקה, ושילם עבורו ארבע מאות רובל . כששמע הרה"ק מאפטא זאת ניגש מיד אל התיבה והתחיל באמירת הקדיש שלפני מוסף.
וסיפר אחר כך שהיה קטרוג גדול בעולם העליון, כי היה יהודי שצריך להשיא בתו, ולא היה לו כסף, והלך לאסוף כסף הרבה זמן ולא הצליח, התיישב באמצע הדרך ובכה, עבר שם הפריץ הנ"ל וראה יהודי בוכה, שאלו למה אתה בוכה, ענה, שהוא צריך להשיא את בתו ואין לו כסף, שאלו הפריץ בכמה מסתכמים הוצאות החתונה, עשה לו חשבון מדויק, והפריץ הוציא הסכום כולו ונתן לו, ועל ידי המעשה הזה נעשה קטרוג גדול.
אמר הרה"ק מאפטא זי"ע, אני אלך לראות איך שהפריץ הזה מתנהג עם עצמו, והאם יש לו באמת לב טוב עד שכאב לו הצער של היהודי הנ"ל, או שהוא סתם פזרן בכספו על דברים בטלים, ולכן כששמעתי שהוא יכול לתת סכום גדול של ארבע מאות רובל עבור כלב, נחה דעתי, שבמקרה נתן גם עבור היהודי הזה.
אבל יהודי שנותן צדקה, שאין הוא מפזר למותרות ותענוגות עולם הזה, נותן הוא לשם מצות צדקה, שאמר ונעשה רצונו, זה נקרא צדקה.
שבת שלום
