חג השבועות

חג אחד, חמישה שמות – חמישה עולמות

חג השבועות הוא אחד משלושת הרגלים, אך בניגוד לפסח וסוכות – אין לו תאריך מפורש בתורה, אין לו סמלים חיצוניים בולטים (כמו מצה או סוכה), והוא אינו מוזכר בשם אחד בלבד. דווקא זה הופך את שמותיו למרכזיים בהבנת מהותו.

1. חג השבועות

המקור : שמות ל"ד, כ"ב – "וחג השבועות תעשה לך, בכורי קציר חיטים"

• פירוש השם: חג שמסיים את שבעת השבועות שמתחילים מיום הקרבת העומר (מפסח) – ספירת העומר.
• משמעות: הדגשת הקשר הרוחני בין פסח (חירות פיזית) לשבועות (חירות רוחנית – מתן תורה).
• מבע רוחני: תהליך של התכוננות, טהרה והתעלות – 49 ימים של עבודה פנימית.

2. חג הקציר

המקור:  שמות כ"ג, ט"ז – "וחג הקציר, בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה"

• פירוש השם: חג המציין את סיום קציר השעורים ותחילת קציר החיטים – שהוא המרכזי והחשוב ביותר בתנ"ך.
• משמעות: הצד החקלאי של החג – הכרת תודה על תבואת הארץ.
• מבע ערכי: מחבר את האדם לאדמה, ליצירה, ולברכת השפע – מדגיש גם אחריות חברתית (לתת לעניים וללוויים).

3. יום הביכורים

המקור: במדבר כ"ח, כ"ו – "וביום הביכורים, בהקריבכם מנחה חדשה לה'…"

• פירוש השם: ביום זה מתחילים להביא את ביכורי הפירות לבית המקדש – כמצוות "והבאת מראשית פרי אדמתך".
• משמעות: טקס של תודה, שמחה, והכרה בכך שהכל מה'.
• סמל חגיגי: טורי ביכורים עם סלים על הכתפיים, תזמורת ושירה (כפי שמתואר במשנה במסכת ביכורים).

4. עצרת

המקור : דברי הימים ב', ח', י"ג; חז"ל גם מכנים אותו כך.

• פירוש השם: "עוצרין" – עוצרים מהעבודה, יום מקודש; אך יש גם קשר למשמעות של עצירה רוחנית – להתכנס, להתייחד.
• משמעות: חג קצר (יום אחד בלבד בארץ), חותם תקופה של חגים.
• בהבנת חז"ל: חג שנעצר לאחר 7 השבועות – עצירה שמפגישה את האדם עם הקדושה.

5. זמן מתן תורתנו

המקור: לא מופיע בתורה – אלא בנוסח התפילה ובכתבי חז"ל.

• פירוש השם: היום שבו עם ישראל קיבל את התורה בהר סיני.
• משמעות: מרכז החג ברובד הרוחני-תורני – התחייבות ללימוד, למסורת, לקשר בין אלוקים לעם.
• בפועל: תיקון ליל שבועות, לימוד כל הלילה, קריאת עשרת הדברות בבוקר החג.

 סיכום: חג בעל רבדים רבים

שמות החג אינם סתם כינויים – הם חלונות לנשמה של שבועות: חקלאות ואמונה, גוף ורוח, תורה ואדמה.