רבי יהודה אסאד זיע"א

הילולת צדיקים

רבי יהודה אסאד זיע"א

כ"ג סיון

בעיר אחת כיהן בבית כנסת שמש צנוע ותמים. כשהיה מגיע להיטיב את נרות בית הכנסת, היה חוגר גארטל בדחילו ורחימו, ממלמל "לשם ייחוד… הנני מכוון לקיים מצוות 'כבד את ה' באורים'", ובהדליקו את הנרות, חש עצמו ככהן גדול בבית המקדש. מתפללי בית הכנסת היו מתפעלים מעוצמת כוונותיו.

עסקה יוצאת דופן

באותה עיר חי קצב, איש פשוט שאינו מלומד במיוחד. כשראה שוב ושוב את התלהבותו הקדושה של השמש, ניגש אליו וביקש לקנות ממנו את המצווה. השמש סירב נחרצות, אך ככל שסירב, כך גבר רצונו של הקצב לרכוש את המצווה, ויום אחר יום העלה את הצעת המחיר שלו.

לאחר שפניותיו התכופות של הקצב הפכו לתחנונים ובכיות של ממש, נסע השמש אל רבנו רבי יהודה אסאד לשאול בעצתו. לתדהמתו, הורה לו רבי יהודה למכור לקצב את המצווה, אך לא בסכום כולל, אלא זהוב אחד לכל הדלקה – סכום משמעותי ביותר. ועוד ציווה רבי יהודה: את הזהובים יש להניח בקופה סגורה ולא להשתמש בכסף.

קבלת הדין והפתרון המפתיע

השמש קיבל את הפסיקה בתחושה קשה, אך כיוון שהיה ישר דרך וצדיק, ורבי יהודה הורה לו כך – עשה כן ומכר את ההדלקות לקצב, על אף הקושי להיפרד ממצווה כה אהובה.

כך נמשכו הדברים תקופה ארוכה: הקצב היה מגיע לשמש לאחר כל הדלקה, משלם את הזהוב, והשמש היה משלשל אותו לקופה הסגורה. יום אחד, לאחר תקופה ממושכת, ראה השמש את פני הקצב נפולות.

כששאל לפשר הדבר, לחש לו הקצב: "אירסתי את בתי, אך התחייבתי לנדוניה ואין בידי פרוטה! אני חושש שהשידוך יתבטל!"

שוב נסע השמש לרבי יהודה ושאלו כיצד לנהוג. הפעם הורה לו רבי יהודה: "כעת הזמן לרוקן את הקופה כולה ולתתה לקצב כדי שיכניס את בתו לחופה!"

עדותו המרטיטה של רבי יהודה אסאד

רבי יהודה אסאד עצמו מעיד על סיום הסיפור המדהים: "ומעידני, שכשרוקנו את הקופה וספרו את הזהובים, היו שם לא זהוב אחד פחות ולא זהוב אחד יותר מסכום ההתחייבות שהתחייב הקצב!!!"

נגישות