בין המצרים

ימי "בין המצרים": תקופה של אבל, חשבון נפש ותקווה

תקופת "בין המצרים" היא תקופה מיוחדת ועמוקה בלוח השנה היהודי, הנמשכת שלושה שבועות – מי"ז בתמוז ועד ט' באב. ימים אלו, המכונים גם "ימי בין המצרים" על שם הפסוק "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" (איכה א', ג'), טומנים בחובם זיכרון כואב של חורבן, אבל לאומי, וקריאה עמוקה לחשבון נפש ולתיקון.

מתי מתחילה ומסתיימת?

התקופה מתחילה בי"ז בתמוז, יום שבו אירעו חמישה אסונות מרכזיים לעם ישראל:

1. נשתברו לוחות הברית הראשונים כשמשה ירד מהר סיני וראה את חטא העגל.
2. בטל "תמיד של בין הערביים", קרבן שהיה קרב בבית המקדש מדי יום.
3. הובקעה חומת ירושלים בידי הרומאים לפני חורבן בית המקדש השני.
4. שרף אפוסטמוס הרשע את ספר התורה.
5. הועמד צלם בהיכל על ידי מנשה המלך או אפוסטמוס.

התקופה מגיעה לשיאה ולסיומה בט' באב, יום הצום והאבל המרכזי, שבו חרבו שני בתי המקדש: בית המקדש הראשון בידי נבוכדנצר  ובית המקדש השני בידי הרומאים.

מנהגי האבלות בתקופה זו

מכיוון שימים אלו מסמלים את האובדן והחורבן של המקדש והריבונות היהודית, נהוגים בהם מנהגי אבלות שונים, ההולכים ומחמירים ככל שמתקרבים לט' באב:

• מי"ז בתמוז ועד ראש חודש אב (שבעה עשר ימים): בתקופה זו נהוג להימנע מחתונות וריקודים. יש הנוהגים להימנע גם משמיעת מוזיקה (למעט צורך לימודי או פרנסה), תספורת וגילוח, וקניית בגדים חדשים או בשר ויין לאירועים מיוחדים.
• מרגלי חודש אב (שבוע שחל בו ט' באב): בתשעת הימים האחרונים של התקופה, מתגברים מנהגי האבלות. נהוג להימנע מאכילת בשר ושתיית יין (למעט שבת או סעודת מצווה), רחצה של תענוג (מקלחת קרה מותרת לצורך ניקיון), כביסה והחלפת בגדים, בנייה ושיפוצים של שמחה (שיפוצים לצורך מניעת נזק או פרנסה מותרים), וכן נהיגה ברכב או טיולים שאינם הכרחיים.
• ט' באב עצמו: זהו צום מלא הנמשך משקיעת החמה בערב שלפניו ועד צאת הכוכבים למחרת. ביום זה אסורים כל הדברים האסורים ביום כיפור (אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת נעלי עור, ויחסי אישות), ובנוסף אסורים בו גם לימוד תורה (למעט נושאים הקשורים לאבל וחורבן), עשיית מלאכה ודברים של שמחה. יושבים על הרצפה או על כיסא נמוך כאות אבלות, וקוראים את מגילת איכה וקינות.

חשוב לציין: מנהגים אלו משתנים מעט בין קהילות אשכנזיות לספרדיות, וגם בתוך הקהילות עצמן ישנם הבדלים. תמיד כדאי להתייעץ עם רב בנוגע למנהגים המקובלים בקהילה הספציפית.

לא רק אבל: משמעות רוחנית של חשבון נפש ותיקון

על אף אופיה האבלותי, תקופת בין המצרים אינה רק זמן של צער ויגון. חכמי ישראל הדגישו את פוטנציאל התיקון הטמון בימים אלו:

• חשבון נפש והתבוננות פנימית: האבל על החורבן מהווה הזדמנות לעצור, לבחון את דרכינו ולערוך חשבון נפש אישי ולאומי. מהם אותם "חטאים" (כמו שנאת חינם) שהובילו לחורבן, וכיצד נוכל לתקן אותם בחיינו כיום?
• התחזקות בתורה ומצוות: יש המנצלים את הזמן שבו נמנעים מפעילויות שמחה להוספה בלימוד תורה, תפילה וקיום מצוות, מתוך הבנה שהמעשים הטובים הם הבסיס לבניין עתידי.
• הפניית הלב לגאולה: האבל על החורבן מחזק את התקווה והציפייה לגאולה שלמה ולבניין בית המקדש השלישי, שנאמר עליו שייבנה במהרה בימינו. ההבנה שבית המקדש חרב בגלל שנאת חינם, מדגישה את החשיבות של אהבת חינם, אחדות וערבות הדדית כדרך לבניין ותיקון.

לסיכום

ימי בין המצרים הם תקופה ייחודית המאפשרת לנו להתחבר לעברנו ההיסטורי, לחוות את האבל על אובדן המקדש והריבונות, ובעיקר – ללמוד מן העבר ולפעול למען עתיד טוב יותר. זוהי קריאה להתחזקות רוחנית, לשיפור היחסים בין אדם לחברו, ולחיזוק התקווה לבניין מחודש ולימים של שלום ושלווה. התקופה הזו מזכירה לנו את כוחה של אחדות ואת הפוטנציאל לתיקון הטמון בכל אחד ואחת מאיתנו.