פרשת שופטים

מינוי שופטים ושוטרים

הפרשה נפתחת בציווי למנות שופטים ושוטרים בכל עיר ועיר, שתפקידם יהיה לשפוט את העם בצדק וללא משוא פנים. ישנו איסור חמור לקחת שוחד, שכן הוא "יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים". הדגש הוא על קיום משפט הוגן וישר, כבסיס לחברה מתוקנת.

עבודת אלילים ודיני עדים

התורה מזהירה מפני עבודת אלילים ומצווה על העם להשמיד כל עץ או אבן. אדם שעבד עבודה זרה ייענש במיתה, אך רק על פי עדות של שני עדים לפחות. העדים עצמם יהיו הראשונים להוציא את העונש לפועל.

מוסדות המדינה

הפרשה ממשיכה ומתארת את המוסדות המרכזיים של השלטון:

• המלך: מצוות מינוי מלך ניתנת לעם, אך עם תנאים ברורים. אסור לו להרבות סוסים (כדי לא להחזיר את העם למצרים), נשים (כדי שלא יסור ליבו מאחרי ה'), וכסף וזהב (כדי שלא יתגאה וישכח את ה'). על המלך לכתוב לעצמו ספר תורה וללמוד בו כל ימיו, כדי לשמור על צניעותו ולנהוג על פי חוקי התורה.
• הכהנים והלוויים: התורה קובעת את זכויותיהם ודרישותיהם של הכהנים והלוויים, שאין להם חלק ונחלה בארץ. פרנסתם תבוא מתרומות ומעשרות של העם, והם אחראים על השירות במקדש וההוראה לעם.
• הנביא: הפרשה מזהירה מפני נביא שקר ומדגישה את הצורך לזהות נביא אמת על פי התגשמות נבואותיו. התורה אוסרת ניחוש, קסמים ולחשים.

דיני ערים, רציחות ומלחמות

הפרשה דנה גם בדינים הנוגעים לחיי היום-יום ולביטחון:

• ערי מקלט: התורה מצווה על הקמת ערי מקלט עבור רוצחים בשגגה, כדי שיוכלו לברוח אליהן מפני גואל הדם. הדבר מבטא את ההבחנה בין רצח מכוון לרצח שלא בכוונה.
• עגלה ערופה: אם נמצא הרוג בשדה ולא ידוע מי הרגו, יש לבצע טקס עגלה ערופה. זקני העיר הקרובה ביותר למקום הרצח יצהירו שלא רצחו את האיש ולא ראו מי רצחו, והדבר יכפר על העיר. טקס זה מדגיש את האחריות הקולקטיבית של הקהילה למעשי פשע בתחומה.
• דיני מלחמה: הפרשה מפרטת את הדינים הנוגעים לצאת למלחמה. היא קובעת שקציני הצבא יפנו אל העם ויציעו פטור מן הצבא למי שבנה בית ולא חנכו, נטע כרם ולא חילל אותו, או ארס אישה ולא נשא אותה. הדבר מבטא רגישות לצורכי הפרט גם בזמן מלחמה. ישנה הוראה מיוחדת גם לגבי עצים, לפיה אסור להשחית עצי פרי בזמן מצור על עיר.