פרשת כי תבוא

1. מצוות ביכורים (דברים כו, א-יא):

הפרשה נפתחת במצוות הביכורים, שהיא אחת המצוות החקלאיות החשובות.

• הבאת הביכורים: כאשר עם ישראל יבוא לארץ ויאחז בה, וייקח מיבול האדמה את הפירות הראשונים שיבשילו (שבעת המינים: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית, תמר), עליו להביאם לכהן בבית המקדש.
• "ארמי אובד אבי": הכוהן לוקח את סל הביכורים, והמביא אומר נוסח מיוחד, הכולל את ההיסטוריה של עם ישראל:
  • הזכרת יעקב אבינו כ"ארמי אובד אבי".
  • ירידת בני ישראל למצרים ושיעבודם.
  • יציאת מצרים ביד חזקה ובאותות ומופתים.
  • הבאתם לארץ ישראל, "ארץ זבת חלב ודבש".
• השמחה וההודאה: ההצהרה הזו היא למעשה תפילת הודיה לאל על כל החסדים שעשה עם ישראל, מהתחלת דרכו ועד הכניסה לארץ וקבלת יבולה. לאחר ההצהרה, מניח המביא את הסל לפני ה' ומשתחווה, והוא ובני ביתו שמחים בכל הטוב שנתן להם ה' ועם הלווי והגר.

2. וידוי מעשרות (דברים כו, יב-טו):

לאחר מצוות הביכורים, עוברת התורה למצוות המעשרות, ובמיוחד למצוות "וידוי מעשרות".

• מעשרות: בפרשה זו מתייחסת התורה לשנה השלישית ולשנה השישית במחזור השמיטה (שנות "מעשר עני"). בשנים אלו, במקום להפריש מעשר שני ולאכלו בירושלים, מפרישים את "מעשר עני" ונותנים אותו ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה.
• "ביערתי הקודש מן הבית": בסיום שלוש השנים (כלומר, בסוף השנה השלישית והשישית), על בעל השדה להצהיר הצהרה מיוחדת (וידוי מעשרות), המאשרת כי הפריש את כל המעשרות כדין:
  • "ביערתי הקודש מן הבית" – כלומר, הוצאתי מביתי את כל התרומות והמעשרות שהיו צריכים להינתן.
  • "וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצוותך אשר ציוויתני".
  • נוסח זה הוא ביטוי לטוהר כוונותיו וליושרו של האדם בקיום מצוות המעשרות.
• תפילה ובקשה: בסיום הווידוי, מתפלל האדם לה' שישקיף ממעון קודשו מהשמיים ויברך את עמו ישראל ואת האדמה שנתן להם.

3. ברית ה' וממלכת כהנים (דברים כו, טז-יט):

חלק זה הוא מעין סיכום והצהרת כוונות על היחסים בין עם ישראל לה'.

• בחירת ישראל: משה מצהיר כי ה' בחר בעם ישראל להיות לו לעם סגולה, "עם יקר", ושישמור את כל מצוותיו.
• קיום המצוות: מצד עם ישראל, עליהם לקבל עליהם את עול המצוות, לשמוע בקול ה', וללכת בדרכיו.
• עם קדוש: כתוצאה מכך, יהיה עם ישראל "עם קדוש לה'" ויקבל את מעמדו המיוחד בין העמים, "להיותך עם קדוש לה' אלוקיך כאשר דיבר".

4. מצוות כתיבת התורה על אבנים (דברים כז, א-ח):

משה מצווה את זקני ישראל ואת הכהנים על מצווה חשובה שתתקיים מיד לאחר הכניסה לארץ.

• מעבר הירדן והקמת מצבה: מיד לאחר שיעברו את הירדן, עליהם להקים אבנים גדולות, לסוד אותן בסיד (או בטיח), ולכתוב עליהן את כל דברי התורה "באר היטב".
• מקום המצבה: מצווה זו תיעשה על הר עיבל.
• בניית מזבח: בנוסף, עליהם לבנות מזבח אבנים שלמות, ללא ברזל, ולהקריב עליו עולות ושלמים, ולאכול שם ולשמוח לפני ה'.
• מטרת המצווה: מטרת מצווה זו היא להנציח את כריתת הברית בין ה' לעם ישראל ואת חוקי התורה, ולהבטיח שכל העם יידע וישמור אותם.

5. הברכות והקללות בהר גריזים והר עיבל (דברים כז, ט-כו):

זהו החלק המפורסם ביותר בפרשה, שבו מתוארת טקס הברית בהר גריזים והר עיבל.

• החלוקה: עם ישראל יחולק לשני חלקים: שישה שבטים (שמעון, לוי, יהודה, יששכר, יוסף ובנימין) יעמדו על הר גריזים לברכה, ושישה שבטים (ראובן, גד, אשר, זבולון, דן ונפתלי) יעמדו על הר עיבל לקללה.
• הלוויים: הלוויים יעמדו בגיא שבין שני ההרים.
• הקללות: הלוויים יאמרו סדרה של שתים עשרה קללות, ועל כל קללה העם יענה "אמן":
  • "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה…" (עבודה זרה בסתר)
  • "ארור מקלה אביו ואמו"
  • "ארור מסיג גבול רעהו" (הזזת סימני גבולות השדה)
  • "ארור משגה עיוור בדרך"
  • "ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה"
  • "ארור שוכב עם אשת אביו" (גילוי עריות)
  • "ארור שוכב עם כל בהמה" (גילוי עריות)
  • "ארור שוכב עם אחותו בת אביו או בת אמו" (גילוי עריות)
  • "ארור שוכב עם חותנתו" (גילוי עריות)
  • "ארור מכה רעהו בסתר" (רצח בסתר)
  • "ארור לוקח שוחד להכות נפש דם נקי"
  • "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם" (כללי, על כל התורה).
• מטרת הקללות: הקללות אינן עונשים שנועדו להטיל אימה, אלא אזהרות חמורות על חטאים חמורים שנעשים בסתר ושקשה לאוכפן בבית דין אנושי. התגובה "אמן" מבטאת קבלת עול התורה והתחייבות של העם לשמור עליהן, בידיעה שה' רואה הכל.

6. ברכות (דברים כח, א-יד):

חלק זה מתאר את הברכות האדירות שיחולו על עם ישראל אם ישמרו את מצוות ה'.

• ברכות כלליות: אם ישמעו בקול ה', ירדו עליהם כל הברכות:
  • הצלחה חומרית: ברוכים יהיו בעיר ובשדה, פרי בטנם ופרי אדמתם, תפוקת בהמתם, סליהם ומשארותם (מכלי המזון).
  • הגנה מאויבים: אויביהם יינגפו לפניהם, יבואו אליהם בדרך אחת ויברחו בשבע דרכים.
  • שפע וברכה: ה' יצוה את הברכה במחסניהם ובכל מעשה ידיהם.
  • מעמד מיוחד: יהיו "עם קדוש לה'", והגוים יראו בהם את שם ה'.
  • שפע גשם ופרנסה: ה' יפתח להם את אוצרו הטוב, את השמיים, לתת מטר לארצם, ולברך את כל מעשה ידיהם.
  • מנהיגות: יהיו לראש ולא לזנב, ורק יעלו למעלה ולא ירדו למטה, בתנאי שישמרו את המצוות ולא יסטו ימין ושמאל.

7. קללות (דברים כח, טו-סח):

זהו החלק הארוך והקשה ביותר בפרשה, המתאר את העונשים והפורענויות שיבואו על עם ישראל אם יסטו מדרך ה' ולא ישמרו את מצוותיו.

• קללות כלליות: אם לא ישמעו בקול ה', יבואו עליהם כל הקללות:
  • כישלון חומרי: ארורים יהיו בעיר ובשדה, פרי בטנם, אדמתם, בהמתם, סליהם ומשארותם.
  • מגפות ומחלות: יכה בהם ה' בשחפת, קדחת, דלקת, חרחור (קדחת), חרב, שדפון וירקון.
  • כישלון חקלאי: שמיים יהיו כנחושת וארץ כברזל, גשם לא ירד, הזרע לא יצמח.
  • כישלון במלחמה: אויביהם יכו בהם, יברחו לפניהם. גופותיהם יהיו למאכל לעוף השמיים ולבהמת הארץ.
  • מחלות קשות: יכה בהם ה' בשחין מצרים, גרב, חרס (פריחה), עיוורון, טירוף לב.
  • עקרות ואיון: בנים ובנות ילכו לשבי, עקרות, אבדן נכסים.
• פורענויות חמורות עוד יותר:
  • הגויים ישלטו: הגויים שביניהם יעלו מעלה מעלה, והם ירדו מטה מטה.
  • מצור ובצורת: אויביהם יצרו עליהם, יגרמו למחסור קיצוני, עד כדי אכילת בשר בנים ובנות במצור (דבר המצמרר ביותר).
  • גלות ופיזור: ה' יפיץ אותם בין העמים, מקצה הארץ ועד קצה.
  • עבודה זרה בגלות: שם יעבדו אלהים אחרים, עץ ואבן.
  • חוסר מנוחה: לא תהיה להם מנוחה בין הגויים, לב רגז, כליון עיניים, דאבון נפש.
  • שיעבוד ואימה: ישמשו עבדים לגויים, בחוסר ביטחון תמידי, בפחד ובהלה.
  • מכות קשות: ה' ישיב עליהם את כל מחלות מצרים, ושאר מחלות ופגעים.
  • שיבה למצרים כעבדים: לבסוף, יחזירם ה' למצרים באוניות, למכירה כעבדים, ולא יהיה מי שיקנה אותם. זהו סמל להתדרדרות המוחלטת של מעמדם.
• מטרת הקללות: מטרת הקללות היא להמחיש בצורה ברורה וחריפה את ההשלכות ההרסניות של סטייה מדרך ה' והפרת הברית, ולשמש אזהרה חמורה מפני חטא. הן אינן גזירות גורל, אלא תיאור מציאותי של מצב שעלול להתרחש אם העם יבחר שלא לקיים את התורה.

8. סיכום הברית (דברים כט, א-ח):

הפרשה מסתיימת בסיכום קצר, המדגיש את חשיבות הברית.

• הברית בהר חורב: משה מזכיר את הברית שנכרתה עם ישראל בחורב (הר סיני), ומדגיש כי הברית הזו ניתנה לכל הדורות.
• ניסים ונפלאות: הוא מזכיר את כל הניסים והנפלאות שראו עיניהם במצרים ובמדבר, וכיצד ה' פרנס אותם בלחם ובבגדים במשך ארבעים שנה.
• למען תדעו: כל זאת, "למען תדעו כי אני ה' אלוהיכם", כדי שיכירו את גדולת ה' ואת נאמנותו.