כפרות

הכפרות לפני יום הכיפורים: מנהג עתיק בעל משמעות עמוקה

מקורות המנהג ומשמעותו:

מקורותיו המדויקים של מנהג הכפרות אינם ברורים לחלוטין, והוא אינו מוזכר במפורש בתורה שבכתב או בתורה שבעל פה המוקדמת. עם זאת, הוא מתועד כבר בתקופת הגאונים ונזכר בספרות ההלכה המאוחרת יותר, כמו אצל הרא"ש. הרמ"א, בהגהותיו לשולחן ערוך, מציין כי המנהג התפשט במיוחד בקהילות אשכנז.

הרעיון המרכזי מאחורי הכפרות הוא "תמורה" או "חילופין". האדם לוקח חפץ או יצור חי (בדרך כלל תרנגול או תרנגולת, ולעיתים גם דגים או כסף), ומסובב אותו מעל ראשו תוך אמירת נוסח מיוחד. בנוסח זה, המכונה "זה חליפתי, זה תמורתי, זו כפרתי", מביע האדם את רצונו שכל הגזירות הרעות, החטאים והעוונות שנגזרו עליו, יעברו מן האדם אל התרנגול, ושהוא, האדם, ייכתב ויחתם לחיים טובים ארוכים ולשלום. התרנגול, לאחר מכן, נשחט וניתן לעניים כצדקה, או שהכסף שנאסף מן הכפרות נתרם למטרה זו.

המשמעות הרוחנית של המנהג עמוקה: הוא נועד לעורר את האדם לתשובה, להרהר במעשיו בשנה החולפת, ולהיכנס ליום הכיפורים בתחושה של התנקות ומוכנות לבקש סליחה. התרנגול, כ"שעיר לעזאזל" סמלי, משמש כלי חזותי וממשי לתהליך הפנימי הזה.

הפולמוס סביב המנהג:

לאורך הדורות, מנהג הכפרות עורר פולמוס הלכתי וציבורי עז. גדולי פוסקים, ביניהם הרמב"ן והרשב"א, התנגדו בתוקף למנהג, וראו בו "דרכי אמורי" – מנהג עבודת אלילים האסור על פי ההלכה. הם טענו כי המנהג נותן רושם מוטעה של כפרה, כאילו ניתן "לשחד" את הקב"ה ולהיפטר מהעוונות באמצעות קורבן סמלי, במקום באמצעות תשובה אמיתית, חרטה ושינוי דרכים. כמו כן, נטען כי המנהג אינו מכובד ועלול להוביל לזלזול בחיים.

מנגד, רבים מהפוסקים, ובראשם הרמ"א, הגנו על המנהג והדגישו את חשיבותו כ"זכר לקרבן" – תזכורת לקורבנות שהיו נהוגים בבית המקדש לכפרה על חטאים. הם ראו בו דרך לעורר רחמים, לעורר לתשובה ולעשות חסד עם העניים באמצעות הצדקה הניתנת לאחר מכן. הם הדגישו כי המנהג הוא רק סמל, וכי הכפרה האמיתית באה רק מתשובה שלימה.

הכפרות כיום:

למרות הפולמוס, מנהג הכפרות נשמר והתחזק בקהילות רבות, בעיקר בקרב יהדות מזרח אירופה, צפון אפריקה, וכן בקרב הקהילות החרדיות והמסורתיות בישראל ובעולם. בישראל, ניתן לראות בערב יום הכיפורים עמדות כפרות מאולתרות בפינות רחוב רבות, בהן אנשים עומדים בתור, מסובבים את התרנגול מעל ראשם ומקיימים את המנהג.

כיום, רבים מעדיפים לקיים את מנהג הכפרות באמצעות כסף, במקום בתרנגול חי. השימוש בכסף נותן מענה לחששות לגבי צער בעלי חיים, היגיינה, ולעיתים גם עקרונות כשרות (שכן יש צורך בשוחט ירא שמיים ובדיקה הלכתית של התרנגול). הכסף נתרם לצדקה, וכך נשמר העיקרון של עשיית חסד וסיוע לעניים, שהוא חלק בלתי נפרד ממשמעות הכפרות.