מהות הענישה

יסוד גדול בחינוך ילדים

הענישה היא הכרחית וחיובית, היות והיא מכניעה את הלב ומביאה

לענווה. אמנם העונש בפני עצמו אינו חינוך, ולכן אין להשתמש בו

בתכיפות רבה, אך הוא כלי מכשיר לחינוך. מטרות העונש הן להמחיש

את חומרת החטא, להוות הרתעה מהמעשה השלילי לעתיד ולהביא

לידי הכנעה. כאשר מתעורר צורך להעניש ילד, יש לשים לב לכללי

ענישה לפני מעשה, בשעת מעשה ולאחר מעשה:

לפני מעשה – אין להעניש את הילד לפני שהסבירו לו את חומרת

המעשה, מדוע המעשה אסור ומהי הדרך הנכונה לנהוג בה, והזהירו

אותו שמעשה זה יוביל לעונש. רק אחרי שהילד הפנים את ההסבר

והתרגל לנהוג כראוי, אם שב על המעשה אפשר להענישו. בכל מתן

עונש, ובמיוחד בעונש של הכאה, יש לבדוק היטב שהעונש ניתן אך ורק

לשם חינוך, ולא מתוך כעס אישי.

בשעת מעשה – העונש לא יהיה בדיבורים מכאיבים, לא באיומים

ובהפחדות ובלי פגיעה בכבוד הילד. אפשר להעניש בשלילת חפצים או

בהעמדה בפינה. העונש ילווה בהסבר קצר ותמציתי.

אחרי מעשה – אחרי מתן העונש יש להחזיר את היחסים לקדמותם,

ולא להותיר רגשות כעס ומרירות. אין להתנצל על העונש, אך יש לחזור

לילד בשעת רוגע ולהסביר לו מהי חומרת המעשה שעליו ניתן העונש.

יש להורות לילד דרכי תשובה, ולעזור לו לתקן את אשר עיוות.