פרשת צו
להלל בתא המעצר
ברוסיה שבה שלט הצאר, לא קשה היה להיכנס לבית – הסוהר, משום המדיניות האומרת שכל עוד אין הוכחה לחפותך הרי אתה מורשע.
לצדיקים האחים ר' זושא ור' אלימלך הזדמן להיכנס לבית כלא שכזה על כורחם כמובן – בשל איזו עלילה.
באחת מפינות החדר אליו הושלכו, ניצב לו דף קטן, מצחין ומלוכלך, וריח נידף ממנו למרחוק.
כשהם ראו זאת, ירד עליהם ערפל סמוך, של עצבות ויאוש. הם לא יכולים ללמוד תורה, ואף להתפלל זה לא באפשרותם, שהרי ההלכה מחייבת מקום נקי בשביל לומר דברים שבקדושה.
לפתע התנער זושא ואמר לאחיו, "אחי הצדיק, אם לכאן הגעתי זה רצונו של ה' יתברך, ואם כן, הוא רוצה שנעבוד אותו מכאן, שלא נתפלל ולא נלמד".
"הבה נקום ונשמח, נאמר תודה לאלוקים על עבודת ה' המיוחדת ששלח לנו". ותוך כדי אומרה משך זושא את אחיו אלימלך לריקוד סוער.
שומר התא שהביט במחזה המופלא, בירר על מה ולמה המהומה, וכשהבין שהיא קשורה איכשהו לדלי הקטן – נכנס פנימה בנרגזות, תפס בו והוציאו מחוץ לתא.
וכך יכלו ר' זושא ור' אלימלך להתפלל באין מפריע.
***
בפרשתנו צו כותב הפסוק "אם על תודה יקריבנו והקריב על המזבח התודה חלות מצות בלולות בשמן וכו' ובשר זבח תודת שלמיו ביום קורבנו וכו'" (ז' י"ב – ט"ו)
יש קורבנות מסוגים שונים, חטאת, נדבה, ויש אף של הודאה.
זהו יסוד ובסיס ביהדות , להודות ולהכיר טובה. הן לה' יתברך והן לבני אדם, העיקר הוא, ההרגל להכיר בטובות שנעשו לך.
דוד המלך אומר בתהילים:
"טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון, להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות".
טוב להודות!
