פרשת ניצבים
כל מי שיבוא לפני המלך, יעשירהו המלך עושר רב!
מעשה במלך גדול, רם ונישא, שהרחיב את גבולות ממלכתו עד איי הים, ומצא שם מכרות זהב לרוב ומרבצי יהלומים לאין שיעור.
היו בני האיים גודשים את צי אניותיו באוצרותיהם, באבנים יקרות ופנינים מרהיבות ומטילי זהב טהור, ועושרו של המלך גדל למעלה ראש.
יכול היה לוותר על מיסי בני ארצו, ולהעניק להם חיי רווחה ביד רחבה. אמר המלך לנפשו: אין זה הוגן להרעיף רוב טובה. הן יש כאלו הראויים לה יותר, ויש הראויים לה פחות. יתר על כן, יש נתינים חרוצים שהעושר יהיה להם לברכה ויתן תנופה לפעלם, ויש עצלים ונירפים שהעושר ינוון אותם ואף ישחיתם.
זאת, ועוד: הלא הדין נותן שהנתינים הנאמנים יזכו לגמול רב יותר מאלו שאינם כה מסורים. מה עשה? קבע מטהו בפאתי הממלכה והכריז לאמר: ״כל מי שיבוא לפני המלך, יעשירהו המלך עושר רב!״
ההכרזה עוררה הדים. הנתינים הנאמנים והמסורים שמחו לעצם הזכות לבוא לפני המלך, להראות לפניו ולקבל מידו את התשורה. ברוב להיטותם יצאו לכיכר העיר ושכרו את העגלות והכירכרות, כל אמצעי תחבורה. והכיוון אחד: אל מטה המלך אשר בפאתי הממלכה. שמח המלך לקראתם שמחה גדולה, ערך להם משתה כידו הרחבה, האיר להם פניו והעשירם עושר רב.
והיו רבים שאמרו לנפשם – ובמידה רבה של צדק, יש לומר – הרי אוצרותיו של המלך כה רבים, בלתי נידלים, מדוע עלינו להיות הראשונים? הסדירו בראשונה את עסקיהם, יצאו במתינות, וכשהגיעו לכיכר העיר – לא מצאו כבר אמצעי תחבורה, אלא עגלות אופן רתומות לחמורים עצלים, או עגלות משא הרתומות לסוסים איטיים. באין ברירה, שכרו אותן והתנהלו לאיטם בדרך העולה אל מטה המלך.
והיו כאלו שאמרו לעצמם: למה למהר, הן לא נפסיד דבר. נהפוך איפוא את המסע לטיול מהנה, מסע רגלי להכרת הטבע. כיתפו תרמיל ומילאו מימיה, והחלו לצעוד להנאתם, עקב בצד אגודל, נהנים מרוח היום והדר היקום.
אמנם, היה אחד שראה את כולם יוצאים, ויצא גם הוא. ראה שנוהרים לכיכר העיר, ופנה גם הוא. ראה שמסתערים על כל אמצעי תחבורה, ישן וחורק כאשר הוא, ועיקם אפו.
לפתע הגיעה כירכרה הדורה, נוחה, רתומה לסוסים אבירים – ואיש אינו מסתער לעברה. עצר אותה והתמקם עליה בנוחות, מחייך בעליונות ובזחיחות דעת. הפרט השולי, שהמרכבה נסעה בכיוון ההפוך, לא נראה בעיניו חשוב דיו כדי לוותר בעבורו על הנוחות…
ואז, ביום אחד – הוא ראש השנה – ציוה המלך על כולם לעצור, לעמוד על עומדם: העושר והאושר ינתנו להם לפי דירוגם! אלו שמיהרו והזדרזו והגיעו עדיו, נכתבים ונחתמים לאלתר בספרם של צדיקים. השאר, לפי מיקומם, התאמצותם וזריזותם, כך יתוגמלו. ועוד תנתן להם ארכה של עשרה ימים, עד ליום הכיפורים, כדי לשפר את מעמדם, לנסות ולהגיע.
אבל מה יעשה לזה, אשר יימצא נוסע… בכיוון ההפוך?! כך יש לקרוא את הפסוקים בפרשתנו: ״אתם נצבים היום כולכם לפני ה׳ אלקיכם. ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם… מחוטב עציך עד שואב מימיך״.
״היום״ – אומר הזוהר הקדוש – זה ראש השנה. כולם ניצבים בו לפני ה׳, מהגדול עד הקטן, מהזריז ועד העצלן. כולם יעברו בברית, כולם יזכו בעזרת ה׳ בדין. אבל חריג אחד יש: ״פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה, והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות ליבי אלך״: יכול אני לקבוע כיוון אחר, לנסוע ליעד אחר.
אבוי, ״לא יאבה ה׳ סלוח לו! כי אז יעשן אף ה׳ וקינאתו באיש ההוא, ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה, ומחה ה׳ את שמו מתחת השמים!״ כי רק לא זאת! רק לא לחשוב שאפשר לסטות לכיוונים אחרים, שאפשר לנסוע בניגוד לכיוון התנועה שנקבע ממרום! אבל ההולכים בדרך המלך, מלכו של עולם, יזכו לרוב טובה וברכה ולשפע אורה!
