פרשת ויצא

בפני הרצון

החסידים נוהגים לומר בדיחה בשבוע פרשת ויצא.

היכן רמוז בתורה שיעקב אבינו נהג לחבוש שטריימל? – הם שואלים ועונים – שכן כתוב "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". וכי יעלה על דעתך שיעקב אבינו יצא מעירו בלא שטריימל?!

ולעניינו – מנהיג ישראל הבעל שם טוב הקדוש התחיל להתפרסם ולהתגלות בגיל 36. אז לפני כ-300 שנה לערך, החל לפרסם את אור החסידות בעולם. אולם רבים מגדולי דורו חלקו עליו, משום שסברו שדרך החסידות איננה צרופה ונכונה. הצדיק הקדוש בעל ה'תולדות יעקב יוסף' החליט לנסוע לביתו של הבעש"ט, לתהות על קנקנו.

הוא הגיע אליו ודיבר איתו, דן ובירר את הדברים לעומקם, ולבסוף הסיק ואמר: "אכן אתם צודקים, אך מה אעשה, טירדותי רבות ולא אוכל להישאר כאן להיות תלמיד ולקבל תורתכם"

הפטיר לעומתו הבעש"ט: "אתה יכול להשאר כאן אבל אינך רוצה! שכן אין דבר העומד בפני הרצון"

הצדיק נד בראשו ברך לשלום ויצא לדרך.

הדרך סלולה, ופרסות הסוסים נקשו בקצב משביע רצון לפתע משך העגלון במושכות והעגלה החלה מיטלטלת מצד לצד עד לעצירה המוחלטת. מול עיניהם ניצבה לה עגלה אחרת תקועה על אם הדרך.

"היי יהודים" צעק העגלון של העגלה התקועה, "אני צריך עזרה בהחלפתך אופן שבור, התוכלו לרדת ולתת יד?"

"לא! אינני יכול להשתהות" השיב הצדיק.

השיב לו הגוי בחוצפתו "אתה יכול אלא שאינך רוצה!"

תוכן המשפט היה דומה להפליא לזה שנאמר בעיירה הסמוכה, על ידי המנהיג החסידי החדש… רבי יעקב יוסף הבין שהמילים הללו נשלחו אליו מן השמים, לרמוז לו שהוא מסוגל ומסוגל להישאר לצד רבו ולדלות ממימי התורה המפכים סביבותיו.

***

העיקר בעבודת ה' הוא הרצון. לא העבודה עצמה, אלא הרצון שבה. כפי שפסק בשלחן ערוך – אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים.

ויותר מזה מי שרוצה באמת, לא רק שהוא עושה רצון קונו בעצם חפצו להתעלות, אלא – וודאי שגם יצליח בפועל לטפס במעלות. שכן אין דבר – בעבודת האדם את האלקים – העומד בפני הרצון.

מעין זה נראה בפרשת ויצא. היו מרננים האנשים, היו אומרים ומתלחששים, שרחל הקטנה ליעקב הקטן, ולאה הגדולה ממנה לעשו.

לאה התפללה ובכתה,עד שעיניה היו רכות וריסיה נשרו. ובהחלט היא נענתה, לבסוף. היא יחד עם אחותה היו נשים ליעקב אבינו.

שכן הכל תלוי באדם עצמו, במעשיו ובתפילתו, אך העיקר שירצה באמת.

[divider height="30" style="default" line="default" themecolor="1"]

תפילת ערבית

עוד הפעם לא הולך לי! לא הולך…

עד עכשיו הלך ועכשיו לא הולך.

שבועיים כבר שאני קם בנץ – מקווה – תיקון הכללי – חוק לישראל, לוקח את הילדים, הולך לעבודה, שומע שיעור בדרך, מנחה – מעריב – דף היומי, אוכל משהו קריאת שמע ולישון.

אבל ביומיים האחרונים…

כבר חשבתי שאני על המסלול.. ועוד פעם זה קורה לי!

התרסקות זה לא מילה, אני יודע שבעבודת השם יש עליות וירידות, 'יום עסל יום בסל'… אבל כזה ירידה, עוד לא היה לי.

מוכר?

***

השעה האפלה ביותר בחייו של יעקב אבינו, לאחר ארבע עשרה שנה של התעלות וקרבת השם בבית מדרשם של "שם ועבר" – זקני העדה של אותם השנים, הוא יוצא לדרך לקראת הלא נודע, למצוא את זיווגו בחרן, הארץ הרחוקה.

בודד וגלמוד, מנושל מכל רכושו שנשדד על ידי אליפז בנו של עשו הרשע, בתמורה לחייו.

עדיין לא מספיק – הוא גם עובר על מקום הר המוריה, בו נעקד יצחק אביו, בו התפללו אבותיו, שדרך שם כל תפילות תבל עולות לפני כסא הכבוד, ו… לא שם לב שעבר שם.

במפח נפש הוא תופס את עצמו, חוזר לשם, ונרדם.

***

"ויקץ יעקב משנתו, ויאמר, אכן יש ה' במקום הזה, ואנכי לא ידעתי… ויירא ויאמר, מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלהים שער השמים" [בראשית כ"ח ט"ז – י"ז]

יהודי – ישנה ידיעה חשובה שנצרכת לך ביותר.

המקום הזה, איפה שאתה עכשיו, אם נראה לך שזה לא היום שלך – טעית!

תרים ת'ראש למעלה, תראה סולם מגיע השמיימה, כאן זה המקום הכי הכי גבוה שהגעת בחיים שלך, מכאן אפשר לנסוק לשחקים.

ובגלל זה – זה כזה נעלם!

לימוד גדול מתחבא כאן בין פסוקי הפרשה

שבמקום שאתה חושב שזרקו אותך מכל המדרגות, ושכאן אתה לא תצליח, שם מסתתר השם יתברך בכל תוקפו, מחכה להשפיע לך את כל הטובות, השמירה המעולה ביותר עליך, הקרבה והידידות  אמיתית כאן מתגלה.

כי עכשיו.. כשתמשיך הלאה על אף כל ההרחקות, אז יתגלה שאתה באמת, לא רק שהולך לך אתה עם ה'. אלא בכל סיטואציה שעוברת עליך – אתה נאמן!

ואצל השם יתברך אין מעלה יותר גבוהה מנאמן.

כמו שנאמר במשה רבינו עליו השלום – "בכל ביתי נאמן הוא"

הקשר הכי חזק נבנה דווקא כאן, דווקא בלילה, כשאפילה אופפת את היקום, וה' יתברך מסתתר, הסתרה שבתוך ההסתרה, שם מתקן יעקב אבינו תפילה חדשה – חיבור חדש ומחודש, חזק מאי פעם!

תפילת ערבית.

[divider height="30" style="default" line="default" themecolor="1"]