פרשת וארא
להתכופף
הדלת בבית נפתחה בתנופה עזה, מלווה בקול התנגשות – קובי בפתח.
"אוף" הוא נושף בחרון "הטסטר ה… הזה, שלל לי את המבחן בפעם השלישית"
"מה קרה הפעם"? מתעניין אבא.
"סתם!! סתם!!" הוא משיב, מנענע בראשו "זקנה נדחפה לי כמעט מתחת לגלגלים, אז נאלצתי לחרוק. והוא טוען שאני צריך לבלום בנחת".
***
בפרשתנו וארא אומר הפסוק (ג' ל"א) "והפישתה והשעור נוכתה… והחיטה והכוסמת לא נוכו".
מכת ברד, שהפילה מן השמים גושי קרח מפחידים בגודלם, פגעה בכל רכוש מצרים. עצים, פירות ותבואה, פישתה ושעורה…
אבל החיטה והכוסמת לא נוכו, הם לא נפגעו מהברד. המינים הללו היו בתחילת גידולן, גבעולן היה רך וגושי הקרח הנוקשים רק כפפו אותם לאדמה. לאחר זמן הם הזדקפו מחדש… פעם אחר פעם.
***
ישנן כאלו שמחפשים אושר ושמחה.
בעצם, זה לא 'ישנם כאלו', כולם רוצים לשמוח ולהרגיש טוב.
קורא יקר: אתה מעונין שילך לך 'חלק'? אתה רוצה לזרום על מי מנוחות?
בטסט הראשון – להנפיק רשיון.
בצבא – לזכות להיות במטבח , סמוך לאוכל, מחוץ למטלות הכבדות.
אשתך – אופי רך, ילדים – מזג רגוע.
אם קראת את השורות הללו והנהנת בהסכמה, הרשה לי לומר לך דבר מה: החלומות לא התממשו!! אין מה לעשות אלו החיים!
להפך, התקווה גורמת אכזבה, ואכזבה פוצעת את הלב, עד שהוא שותת דם.
ישנה אפשרות יחידה.
לחיות באמונה והשלמה – להתכופף.
העומד בנוקשות, ישבר.
זהו מתכון האושר. לשנות את שאני יכול, ולהשלים עם מה שאין בכוחותיי.
ורק באמונה. להאמין שהכל מאיתו יתברך "הוא, עשה עושה ויעשה, לכל המעשים". (מי"ג עיקרים)
