ישועה בחו"ל

יעקב התבונן בסיפוק בפועלים שמבצעים את הגימורים האחרונים במשרדו החדש, לפני שנים ספורות לא האמין שבתוך זמן קצר כל כך יצליח להעפיל למקום כה מרכזי בעולם בגיוס הכספים. חברות הגיוס מנהלים מאבק על כל עמותה, הכסף הרב שמתגלגל בעולם העמותות קורץ לכולם. אבל בציבור העסקנים כבר ידעו לספר על ההצלחה המסחררת ששמה: "יעקב".

למרות הפרסום הרב, לאמיתו של דבר עדין היה יעקב רחוק מלהיות עשיר. אך מכיון הפרט השולי הזה לא היה ידוע, החל יעקב לקבל הצעות שונות לעסקאות נדל"ן רחבות היקף.

באחד הימים הזדמנה לפתחו הצעה מפתה, מדינת אינדונזיה הופכת אט אט למדינה מתפתחת, וכל המבינים צפו לה עתיד מזהיר. ליעקב הוצעה שותפות בפרויקט ענק לבניית מגדלי משרדים בבירה.

יעקב החל במסע בירורים, ואכן התברר שהעסקה טובה, אך מצד שני היתה לו בעיה קטנטנה… ליעקב לא היה את ההון העצמי הנדרש, הבנק הסכים להלוות שבעים אחוז מהעלויות, אך יעקב היה צריך להביא הון עתק.

*

היה נח, עם מאזני החשבונות פנה יעקב ליועץ שליווה אותו, אך היועץ חכך בדעתו ואמר בהיסוס, "אם היתה לך גישה לתקציבים הגדולים, כמו למשל, תקציב גיוס הכספים לארגוני הבריאות הגדולים, שמתנהלים תחת אחריות משרד הבריאות, התקציבים שלהם מסתכמים במיליונים, היה לך סיכוי, אבל אין לך שום קשרים מיוחדים…".

עיניו של יעקב נפערו, "מה אתה מדבר, מנכ"ל משרד הבריאות הוא שכן שלי, אולי…".

למחרת ישב יעקב במשרדו של היועץ בפנים נפולות, "כנראה שאין לי סיכוי, עליתי אליו אתמול, המנכ"ל בקושי התייחס אליי, התחלתי לדבר איתו על גיוס כספים לארגוני הבריאות, אבל הוא פטר אותי בזלזול, ושלח אותי לפקיד זוטר במשרד…".

היועץ כיווץ את מצחו, ופנה ליעקב, "אספר לך משל חסידי מאיש הפלאות הבעל שם טוב הקדוש… היה היה לפני שנים רבות מלך גדול מאוד, אלפי משרתים התרוצצו בארמון המלוכה, נעים בין המסדרונות, מצחצחים ומבריקים כל פינה".

"המלך לא חסך במאום בבניית הארמון, אמנים מיוחדים יובאו מחו"ל בכדי לעצב את המפואר שבארמונות תבל, אריחים מדהימים ביופיים הובאו ממצרים לחיפוי הרצפה, הרהיטים הגיעו ממיטב הנגרים באיטליה. בתו של המלך בגרה, ולמלך הגיעו הצעות שידוכים ומעניינות, אבל המלך מיאן, "אני צריך חתן מיוחד, בתי היחידה זקוקה לבעל שיוכל להיות יורש העצר".

לאחר תקופה ארוכה הגיעה ההצעה, בנו השני של המלך במדינה הסמוכה הוא כליל המעלות. המלך לא המתין לרגע והורה לרב המשרתים להתכונן לנסיעה הארוכה.

שבועות ארוכים ארכה הנסיעה, המלך ופמלייתו עברו על פני ערים ועיירות. עד שהגיע סמוך לגבול מלכותו. הוא לא רצה לעבור את הגבול בלילה, ופמלייתו סרה לעיירה סמוכה לגבול על מנת להשתהות בה ללינת לילה.

המשרתים חיפשו מלון שיאכלס את המלך ופמלייתו, אך להוותם בית המלון של העיירה הקטנה היה ישן ומלוכלך. הם חזרו בצער אל המלך, "לא מצאנו מקום לינה ראוי להוד רוממותו, יש כאן בית מלון כלשהוא, אך הוא איננו מתאים לכבודו של המלך".

"הבלים", ביטל המלך את דבריהם במחי יד, "כשהמלך בדרך אין זה בזיון בשבילו ללון במקום שאיננו ביופי ובנקיות, כולם יודעים ומבינים שהמלך הוא בדרך, ובדרך המלך יכול להכיל גם מקומות פשוטים יותר, ואפילו מקומות שאינו נקיים כראוי, זה לא נורא…".

היועץ התחייך ליעקב, "הבנת, אם תוכל לפגוש את המנכ"ל מחוץ לביתו ומשרדו הרשמי יהיה יותר קל, כשהמנכ"ל גולה ממקומו, קל יותר להתיידד איתו…".

*

יעקב ישב בבית בחוסר תאבון. וכאילו להכעיס החלה אשתו להתלונן, "פגשתי את שכנתי, היא מתכננת נופש בגרינדלוואלד בשוויץ, התביישתי לספר שאנחנו נשארים בבית…".

"נו, באמת", התכעס יעקב, "את לא מבינה שאין לנו אפשרות לממן טיולים שכאלו".

רעייתו המשיכה לקרצף את השיש, תוך כדי שהיא פולטת בכאב, "לרבקה לא חסר כסף, בעלה, מנכ"ל משרד הבריאות, לוקח את כל המשפחה…".

יעקב הקשיב בפיזור נפש, כשלפתע קפץ ממקומו, "מה את מדברת, בעלה הוא מנכ"ל משרד הבריאות… אם כך, גם אנחנו נוסעים לגרינדלוואלד, אנחנו מוכרחים לנסוע…". ההכנות הקדחתניות החלו מאותו רגע, הרעייה נטלה עליה את כל העול, הזמינה את הכרטיסים, ביררה אצל שכנתה באיזה מלון ישהו.

ההרים צבעו את כל האופק בלבן בוהק, קרני השמש הקיצית שהשתקפו על הפסגות המושלגות, החזירו זהרורי אור לבנין המלון. יעקב הסב על הכסא בפינת המרפסת, ולמזלו הוא רואה את כבוד המנכ"ל המהולל לבוש בבגדים קלילים, גורר כסא מזדמן ומתיישב לידו. המנכ"ל הציץ לרגע ביעקב, ולאחר מכן הזמין שני כוסות משקה לשניהם. יעקב חייך לעברו בלבביות, "תודה כבוד המנכ"ל, נחמד מצידך…".

השיחה ביניהם קלחה בנעימות, מפטפטים על הא ועל דא. המנכ"ל התעניין על אתרי הנוף באזור, ויעקב סיפר למנכ"ל שמחר הוא יוצא לכיוון ההר 'קליינעשעדונג'. נסיעה קצרה ברכבת, עליה ברכבל לראש ה'קליינעשעדונג', ושם נמצא אחד אתרי הנוף המדהימים.

למחרת הם ישבו יחד ברכבת, והמנכ"ל מתעניין באגביות על מקום עבודתו של יעקב. והוא מספר על חברת הגיוס שלו. המנכ"ל התפעל, "לא ידעתי שיש לי שכן מוצלח כל כך… אני נזכר שלפני שיצאתי דיברו איתי על המצב הכספי של ארגוני הבריאות, הם מחפשים סיוע בגיוס הכספים, תגיד לי יעקב, יש לך אפשרות להתמודד עם פרוייקט ברמה כזאת…".

נשימתו של יעקב נעתקה, הוא לא הצליח להוציא הגה מפיו. המנכ"ל לא הבין את שתיקתו, וניסה לעודד אותו, "יעקב, זה תקציב של מליונים, כדאי לך…".

*

היה היו ימים רחוקים, ימים נפלאים ומתוקים, השכינה הקדושה שרתה בתוכנו, 'והתהלכתי בתוככם', היינו כולנו קרובים אל המלך. כל אחד יודע, שעליו להתקדם בעבודת ה', להקים בתוך עצמו משרדים חדשים/ממלכה של תורה. אבל בשביל להתעלות להיות צדיק אמיתי, הוא מוכרח סיעתא דשמיא.

ובאותם ימים יהודי עלה לרגל אל בית ה' מבקש להתעלות. והמלך שמע את דבריו, ונתן לו את משאלותיו. וכל משאלותיו הם אך ורק להיות דבוק במלך…

חלפו השנים הטובות, הבית הגדול נחרב, והעם גלה מעל אדמתו אל חוץ לארץ בין הגויים. איננו יכול עוד להתקרב לה' וגם לא לבקש את קרבתו. והעם שואלים ומבקשים בכאב ובצער: "איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר, איך נוכל להתקרב אל המלך הגדול כשאנחנו בארץ רחוקה כל כך, אין לנו איתו שום שיג ושיח…".

*

הזוהר הקדוש (קפד. ע"פ מתוק מדבש) מאיר לנו אור גדול, מתוך שאלתו של יוסף הצדיק. הוא שוטט בשדה ושאל את המלאך: "את אחי אנוכי מבקש…". שאלה זו היתה אל השכינה הקדושה. והתשובה לשאלה זו היא, "אמצאך בחוץ אשקך, גם לא יבוזו לי", כלומר, "אמצאך בתוך הגלות שהשכינה בארץ אחרת מקום החיצונים, שם דווקא ידבקו הרוח ברוח, גם לא יבוזו לי, אע"פ שאני בארץ אחרת שיש שם מקום אחיזת הקליפות, גם שם לא יבוזו לי".

רבי נחמן מברסלב וכל גדולי הצדיקים מאירים לנו כאן אור חדש:

בגלות יש סייעתא להשגת רוח הקודש הגם שאין השכינה שורה, ואפילו אדם שאינו הגון כל כך אין מדקדקים עמו כמו בארץ הקדושה. כי דוקא כשהאדם נמצא בגלות, הרחק מעיר המלוכה, הוא יכול יותר להתקרב אל המלך ולשוחח איתו בקרבת אלוקים לי טוב. היות שגם השכינה עמנו בגלות, ובגלות לא מדקדקים ומבררים כל כך באיזה מלון המלך ישהה, ומעניקים לכל אחד אפשרות להיות משכן ומעון למלך הגדול.