כללים להעברת ביקורת

למעט בביקורת – ולייחדה לדברים חשובים

היות וההפנמה על ידי הביקורת היא מועטה מאד, אם בכלל, לכן

ככלל ראשון ממעטים בביקורת עד כמה שניתן. להשתדל שהביקורת

תחשב בבית מצרך יקר!

ברוב הבתים, ביקורת היא הדבר הכי נדוש. 'תוריד את הרגליים',

'תאכל יפה', 'תסדר את הסוודר', 'תסדר את הכיפה', 'למה אתה מלוכלך',

'למה אתה מאחר', 'מה עם הסנדוויץ', 'למה שברת', 'למה לכלכת'…

זו ההתנהלות הרגילה של מהלך היומיום, וזו עוד ביקורת 'מעודנת'…

יש בתים שבהם הביקורת נשמעת שונה לגמרי, ומסוכנת הרבה יותר:

'בטלן שכמוך, תקום כבר מהמיטה. מה אתה חושב שאתה נמצא בבית

מלון?', 'תסגור את הדלת, אתה באוטובוס? נולדת באוטובוס תגיד לי?',

'בכל מה שאתה נוגע אתה מזיק ושובר, נולדת עם שתי ידים שמאליות?'…

זו ביקורת שעלולה להרוס את האדם לגמרי, בכך אתה מאבד את

הבן שלך לדעת!

גם הביקורת החיובית, כביכול, גורמת למצב של ריחוק בינך לבין

הילד.

ולכן, על משגה שנראה לך כפרט שולי שאינו בעל חשיבות להמשך

חייו של הילד, אל תבקר אותו. בכלל.

אתה רוצה שהוא ישב יפה? תוריד לו את הרגליים. אתה רוצה שהוא

יאכל יפה? תסדר לו את הסינר, תנקה אותו טיפה, דבר איתו בצורה

חיובית. אל תבקר אותו.

הוא מניח את הנעליים שלו באמצע הבית – לו היית משתמש

בביקורת זה היה נשמע משהו כמו – "זה לא בסדר להניח כאן את

הנעליים". ובמקרה היותר גרוע – "למה אתה לא מתחשב באחרים? למה

אתה כל כך אנוכי?".

זו אינה הדרך הנכונה. אם רצונך ללמדו סדר וניקיון, עיין בפרק

המוסר איך מעבירים זאת בצורה הנכונה.

אז מה כן מוטל עלינו לפעול בשעת מעשה?

תקרא לילד ותאמר לו: "תנעל את הנעליים", זהו, ממשיכים הלאה,

לא קרה כלום.

תשתדל למעט ככל האפשר בביקורת על דברים פעוטים. תייקר את

הביקורת. שהביקורת תהיה כמה שפחות בשימוש, אך ורק במקומות

שממש חייבים. זה דבר ראשון.

הביקורת המרכזית היא מחאה

צריך לדעת. ביקורת זה לא פתרון בעיות באופן של 'עכשיו ומיד'.

ביקורת משמשת כאיתות לילד. זו מחאה ולא יותר. את הפתרון והתיקון

נתכנן ונבצע בשלב מאוחר יותר, כפי שאמרנו.